ערעור על פסק דינו של בית משפט קמא משדחה את תביעת המערער לסילוק יד המשיבים

1. הערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים )כב' השופט י' ברקלי( בת"א
12351/94, שדחה תביעת המערער לסילוק יד המשיבים 2-1 מדירה שברח' אלגואנמה 4, )להלן
- הדירה( וחייב את המערער בהוצאות בסך 10,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

נוכח טענת המשיבים 3 ו4-, המחזיקים כיום בדירה, כי רכשו את הזכויות בה מהמשיבים 1
ו2-, הסכימו המשיבים 3 ו4- הן בפני הערכאה הראשונה והן בערעור, כי כל החלטה שתינתן
לגבי המשיבים 1 ו2- תחייב גם אותם.

המערער והמשיבה 1, אח ואחות, מסוכסכים בשאלה למי הזכויות בדירה. המערער טוען
לזכויות של דייר מוגן על פי הסכם שלפי טענתו חתם עם בעל הדירה עוד בשנת 1959.
המשיבים טוענים לבעלות מכוח חזקה בדירה למעלה מ15- שנים, ולחלופין מכוח החזקתה של
המשיבה 1 בדירה כיורשת של האם לפי חוק הגנת הדייר ]נוסח משולב[, התשל"ב1972-.

בפסק הדין הציגה הערכאה הראשונה את הרקע העובדתי )ס' 7-1( ואת טענותיהם המקוטבות של
הצדדים, תוך התייחסות לבקיעים בראיות שהציגו )ס' 29-8(. לא עלה בידה להשיב על שתי
הסוגיות שעמדו בבסיס הסכסוך, והן זהות בעל הדירה וזהות המחזיק בדירה עובר לסכסוך.
לכן פסקה על פי נטל השכנוע ודחתה את התביעה.

מכאן הערעור.

2. הרקע העובדתי אינו שנוי במחלוקת. הדירה נמצאת בתוך חומות העיר העתיקה בירושלים.
המערער )יליד 1934( והמשיבה 1 )ילידת 1936( נולדו והתגוררו בדירה עם הוריהם ועם אח
נוסף )יליד 1938( )להלן - מוחמד(. להם עוד ארבעה אחים בוגרים מהם )עדות המערער מיום