ערעור על פסיקת בית המשפט לגבי הנכס

בפני בקשה של התובעים - המבקשים, למחיקת כתב ההגנה למתן פס"ד כנגד הנתבע 2, במסגרת
בקשה שהוכתרה בכותרת "בקשה דחופה לעיון מחדש ולמתן פס"ד כנגד הנתבע 2".

התביעה דנן הוגשה תחילה נגד הנתבע 1 )להלן: "הנתבע"( בלבד שהחזיק כדייר מוגן בשתי
חנויות שבעל הזכויות בהן הוא התובע 1 והמנוהל ע"י התובעת 2 בטענה כי הוא מפר את
חוזי השכירות באופן המקנה למבקשים עילת פינוי: אי תשלום דמי שכירות, שינוי מטרת
השכירות, עריכת שינויים במושכר ואי רכישת ביטוח מבנה מקיף. נגד הנתבע ניתן פס"ד
בהעדר הגנה. הנתבעים הגישו בקשות לביטול פס"ד. הנתבע טען כי לא הפר את חוזה
השכירות, כי לא קמה עילת פינוי וכי לחילופין הוא מבקש סעד מן הצד. הנתבע 2 )להלן:
"הכונס"( בבקשתו טען כי התביעה הוגשה נגד הנתבע בלבד למרות שהתובעים ידעו על מינויו
ככונס נכסים על זכויות הנתבע בשני המושכרים, בעקבות פס"ד בתביעה כספית שהגיש מרשו
נגד הנתבע. לפיכך טען הכונס כי לנתבע אין זכויות בנכסים, וכן כי יש לנתבע הגנה טובה
כנגד התביעה, וכי "אם התובעת היתה פונה למבקש ודורשת את דמי השכירות, היה הח"מ דואג
לברר ולטפל בענין זה, עובדה שנבצר ממנו לעשות, עקב מחדלי המשיבה 1, שלא פנתה מעולם,
בדרישה לתשלום דמי שכירות".