ערעור על פס"ד המבטל את מזונות האישה

ערעור מיום 26/05/2015 על פסק דין מיום 14/05/2015 של בית משפט לענייני משפחה בחיפה (כב' השופטת שושנה ברגר) בתיק תמ"ש 20549-01-03

השופט סארי ג'יוסי

א.         לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה בחיפה (כב' ס. הנשיא השופטת ש' ברגר) בתמ"ש 20549-01-13 מיום 14/5/15, אשר קיבל את תביעת המשיב לביטול מזונות אישה – המערערת, ובכך פטר אותו מתשלומם של אלה, החל מיום 6/7/14 (להלן: "פסק הדין").

הנסיבות הצריכות לעניין הינן בתמצית אלה:

ב.         המבקשת והמשיב נישאו זל"ז כדמו"י בשנת 1990 ומקשר זה נולדו להם שני ילדים, שניהם בגירים כיום. בעקבות משבר שפקד את חיי הנישואין עזב המשיב בשנת 2005 את הדירה המשותפת, והחל משנת  2006 מתדיינים הצדדים ביניהם בערכאות השונות, בבית משפט לענייני משפחה ובבית הדין הרבני ובערכאות הערעור .

            בגדרי הליכים שקדמו לתביעת המשיב לביטול מזונות אישה, ניתנו פסקי דין שהכריעו במחלוקות הרכושיות – ממוניות, וכן באלה הנוגעות למזונות הילדים, משמורתם ומזונות אישה – המערערת.

            לענייננו שלנו נראה כי יש להתמקד בפסקי הדין שניתנו בעבר בעניין מזונות המערערת. אלא שלמען שלמות התמונה, ולאור שלל הטענות שהעלתה המערערת במסגרת ערעורה זה, המופנות גם כנגד קביעות והכרעות שנתקבלו בעבר בנוגע לסוגיות רכושיות וכספיות, אסקור בקצרה את מלוא ההכרעות שנתקבלו וניתנו בעניינם של הצדדים.

ג.          ההליכים בבית המשפט לענייני משפחה ובערכאות הערעור

בפסק דין מיום 21/12/10 בתמ"ש 18670/06 (להלן: "פסק הדין הראשון", כשם שהוגדר על ידי בית משפט קמא) חויב המשיב לשלם למזונות המערערת סך של 1,500 ₪ לחודש, כאשר קדמה לו החלטה על מזונות זמניים בסכום זהה. כבר שם, ומפאת חשיבות הדברים לצורך דיוננו בערעור זה ולשאלת זכאותה של המערערת למזונות מבעלה המשיב גם כיום, ציין בית משפט קמא דברים אלה:

"חרף טענותיו של הנתבע ואף כי נראה כי אין סיכוי לשובם של הצדדים לחיי שלום, לא שוכנעתי כי הוכחה שלילת זכאותה של התובעת למזונות מחמת התנהגותה. לראיה – גם תיק הגירושין שהגיש הנתבע נגד התובעת נסגר ביום 23/10/06. משכך, ובהיות הצדדים נשואים, עדיי, זל"ז וכן משהתובעת אינה עובדת, זכאית היא למזונות...דמי המזונות ישולמו לתובעת כל עוד היא נשואה לנתבע ולחלופין, עד לקביעה פוזיטיבית לעניין שלילת זכאותה למזונות, אם ייקבע כך".

 (עמ' 4 לפסק הדין הראשון, ראה גם עמ' 1 לפסק הדין).