ערעור על חומרת העונש שנגזר בגין עבירת מהירות-התקבל

המערער הורשע לאחר ניהול משפט הוכחות בעבירה של מהירות כאשר לפי הנטען בכתב האישום הוא נהג ברכב במהירות של 117 קמ"ש בקטע הדרך שהמהירות המותרת בה היא 90 קמ"ש, דהיינו, 27 קמ"ש מעל המותר.

בית הדין קמא קבע בהכרעת הדין כי הוא מאמין לשתי עדות התביעה שאף ערכו את דו"ח העבירה, וזאת לאחר שבית הדין קבע כי עדותן משלימה זו את זו יש לה היגיון פנימי ולא נתגלו בהן סתירות. המערער כפר למעשה בבית הדין והוא חזר על טיעוניו גם בערכאה זו מפי סנגורו, כי לא ניתן בנתיב הנסיעה שבו נסע לשמור עימו על קשר עין, ולמצער לאורך כ-13 ק"מ ממקום ביצוע העבירה לפי הנטען בכתב האישום עד למקום שבו הוא נעצר.

בית הדין קמא לא קיבל את טענותיו של המערער וקבע כי תשובות עדות התביעה לעניין מיקום הרכב שיטת הפעלת מכשיר המדידה וקיומה של תחנה נוספת בנתיב הנסיעה וקיומם של פרטים אחרים בדרך מעלה מסקנה שלפיה דברי העדות הן מהימנים וקבילים. ועוד זאת, הסנגור המלומד עמד על כך כי מסמך ת/3 לא היה בתיק החקירה והוא נשלף במהלך הדיון בבית הדין קמא. על כך אומר בית הדין קמא כי העדרו של מסמך זה אינו מוביל למסקנה כי הוא מזויף או לא אוטנטי. על פי כל אלה ראה בית הדין להרשיע את המערער, ועל מסקנותיו וממצאיו של בית הדין קמא קובל המערער ומשיג.

אף אם הסנגור המלומד אומר כי אין לפנינו ממצאי מהימנות אלא מסקנה לא הגיונית לתוך מסכת העובדות, ולמצער אם נקבל את עדותו של המערער כעדות מהימנה. אינני סבור כך. הרשעה באה לאחר שנשמעו ראיות מפי עדים של התביעה ומטבע הדברים כאשר מדובר בעבירת מהירות שנמדדה במכשיר ואין תקיפה של המכשיר עצמו הרי "תרגום" של ממצאי המכשיר באים מפי עדים הם אלה שבאים לבית המשפט ככל שיש כפירה מפי הנאשם במהירות זו ומעדים על הממצאים האמורים.

בית הדין בוחן גם את נסיבות רישום העבירה ואת ההתנהלות של קביעת הממצאים בעניין המהירות.

בעניין זה, בית הדין קמא לא כשל ולא ניתן לתקוף את קביעותיו וממצאיו. הממצאים והקביעות של בית הדין קמא אינם בלתי הגיוניים כדי כך שתתחייב התערבות ערכאת הערעור. הממצאים האלה מבוססים על העדויות אף אם עדויות אלה אינן נוחות למערער. ועוד זאת, מדובר בממצאי מהימנות מובהקים הן לעניין זיהוי הרכב והן לעניין המרחק שבו עקבו עדות התביעה אחר רכבו של המערער.

אפשר שעדות התביעה לא פעלו במדויק על פי הוראות קמצ"ר בעניין איתור עבירה כזו. אולם, סבורני שאין בכך כדי לאיין את פעולת הזיהוי של הרכב בדו"ח העבירה והאמור בו בבחינת היו כלא היו.

בנסיבות העניין אינני רואה להתערב בממצאיו ומסקנותיו של בית הדין קמא.

לעניין העונש, בית הדין קמא השית על המערער 45 ימי פסילה על תנאי למשך שנתיים וקנס 750 ש"ח.

זאת, בנוסף להתליה מנהלית של הרישיון ל-10 ימים המערער מצביע על מצבו האישי הכלכלי הקשה ונראה לי בנסיבות העניין להעמיד את הקנס על 250 ש"ח. יתר חלקי גזר הדין של בית הדין קמא יעמדו בעינם.

ניתנה והודעה היום, ‏‏‏ג' חשון תשס"ח, 15 אוקטובר 2007, בפומבי ובמעמד הצדדים.

__________________                                                                                             עזרא קמא,             אל"ם

שופט  בית   הדין  הצבאי

ל    ע    ר    ע   ו    ר   י   ם

חתימת המגיה: _________________                 העתק נאמן למקור
                                                                                        רס"ן נילי שרעבי-בלומנטל
תאריך: ______________________                  ק' בית הדין