ערעור על הפחתת מזונות ועל אי הטלת עיקולים

1. זה ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש לעניני משפחה בחיפה, שניתן ביום 30.1.02 )להלן
"פסה"ד"(. בפסה"ד נדחתה תביעה של המערערת )להלן "האשה"( להצהיר על היותה שותפה
בנכסים שעל שם המשיב )להלן "הבעל"(. כמו כן החליט בימ"ש קמא בפסה"ד, שאין לפניו
עתירה עפ"י סעיף 11 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג1973- )להלן "החוק"(, ועל כן
נמנע מלתת החלטה בענין זה. כמו כן נדחה בפסה"ד ערעור של האשה על החלטת ראש הוצל"פ,
לבטל עיקול שהוטל על משכורתו של הבעל בגין חיוב במזונות לאשה ולבנם של הצדדים )להלן
"הבן"(. הערעור לפנינו הוא ערעורם של האשה והבן. אין ערעור מצד הבעל.

2. גם הבעל לא טמן ידו בצלחת, ואף הוא הגיש שתי תובענות לבימ"ש קמא שהוכרעו בפסה"ד.
ואלו הן התובענות: א( תביעה לסדרי ראייה את הבן; ב( תביעה לביטול החיוב במזונות
לאשה ולהפחתת סכום המזונות הפסוק לבן.

בימ"ש קמא הורה הוראות מסוימות בענין סדרי הראייה. הבעל לא ערער על הוראות אלה,
ואילו האשה בערעור דנן מוחה על "יחס ציני" ו"מעליב" כלשונה שנקט ביהמ"ש בפסה"ד, אך