ערעור על החלטת שר הפנים שלא לתת רישיון לישיבת קבע בישראל

השופטת ד' דורנר:

2, שהוא תושב קבע בישראל, בקשה לאיחוד משפחה על דרך מתן 1987 הגיש העותר בשנת .1
1988 שבו העותרים והגישו 1. בקשתו סורבה. בשנת מעמד של תושבת-קבע לאשתו, העותרת
בקשה לאיחוד משפחה, אלא שהודע להם כי עקב שריפה אבדו מסמכי בקשתם. העותרים שבו
14.6.00, כי 1שה שלישית לאיחוד משפחות. בתגובה הודע להם, בתאריך והגישו בשנת
בקשתם נדחתה מטעמי ביטחון. ברם, לאחר שהעותרים פנו לפרקליטות-המדינה בהליך של "קדם
16.4.01 כי בקשתם אושרה. עם זאת, בג"ץ" שינה המשיב את טעמו, ולעותרים נמסר בתאריך
המדינה הודיעה לעותרים, כי העותר1 תוכל לקבל אשרת תייר בלבד.

1 רשיון מכאן העתירה שבפנינו, שבגידרה דרשו העותרים, כי המשיב יעניק לעותרת .2
14 שנים לאשר את לישיבת קבע בישראל. טענת העותרים הייתה, כי סירוב המדינה במשך
בקשתם לאיחוד משפחות אינו סביר, וממילא כעת משאושרה הבקשה לאחר זמן כה רב, מן הדין
1 ן לישיבת-קבע. להעניק לעותרת