ערעור על החלטת ועדה רפואית להפעיל את תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי

בפני בית הדין ערעור המוסד לביטוח לאומי על החלטה של וועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 16/11/17, לפיה יש מקום להפעיל את תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז-1956, במלואה.

המשיב טען כי מדובר בטענה עובדתית שאינה טעות משפטית, וכי ועדת הרשות המליצה על יישום התקנה, כאשר דוחו"ת 0 של מע"מ לחודשים ינואר –פברואר, מאי ויולי היו לפניה. המשיב טען כי נושא ההכנסות נידון בועדת הרשות וביעדה לעררים שציינו במפורש כי התובע התקשה לחזור לעבודתו ולא חזר, ועל כן לא נפלה טעות משפטית.

העובדות

1. התובע נפגע בעבודה ביום 28/1/15.תביעתו הוכרה ונקבעו לו 42% נכות צמיתה.

2. ועדת רשות מיום 26/9/17המליצה על יישום תקנה 15.

3. ועדה לעררים מיום 16/11/17 ומיום אימצה המלצה זו.

    

   המחלוקת

   1. האם נידון וצויין בועדות אלו התנאי כי "הנכות הביאה לירידה ניכרת, ולא לזמן מוגבל, בהכנסותיו", כמפורט בלשון התקנה. ככל שלא האם יש בכך להוות טעות משפטית בגינה יוחזר עניינו לועדה לעררים.

       

      הכרעת הדין

      1. תקנה 15 לתקנות דלעיל (להלן: התקנות) קובעת "(א) הוועדה רשאית לקבוע דרגת נכות יציבה, גדולה עד מחצית מזו שנקבעה לצד המבחנים, או מזו שנקבעה מכוח תקנות 14 או 31(ב), בשים לב למקצועו ולגילו של הנפגע, ובלבד שדרגת הנכות היציבה, כתוצאה משינוי זה, לא תעלה על 19% אם דרגת הנכות פחותה מ-20%, ובכל מקרה אחר לא תעלה על 100%.