ערעור על החלטת בית משפט קמא בקביעתו כי המערער התרשל בין היתר בכך שנתן למנוח נוגדי קרישה במינון גבוה מן המקובל ובכך שלא התייעץ עם מומחים בנושא זה

השופטת ט' שטרסברג-כהן: 1. בית המשפט המחוזי )השופט מ' בן-יאיר( מצא את המערערים
אחראים בנזיקין כלפי משפחת המנוח, שנפטר ביום 26.12.87 במהלך טיפול רפואי.

על כך הערעור שלפנינו, המתמקד בשאלת האחריות.

ראוי לציין בפתח דבריי, כי לאחר שעיינתי וחזרתי ועיינתי בכתב הערעור ובסיכום טענות
בא-כוח המערערים, מצאתי כי כל הטענות המועלות בהם מכוונות כנגד קביעות עובדתיות של
השופט קמא וכנגד מסקנות עובדתיות שהוסקו מהן. אף שמאבקם של המערערים, ובמיוחד של
המערער 1 פרופ' דינבר, ל"טיהור שמם" מובן, ראוי להעמידם על כך שאין בית-משפט זה
מתערב בקביעותיו של שופט הערכאה הראשונה, אלא אם כן מוטעות הן בעליל ואינן יכולות
לעמוד על תלן. לא כך הוא המצב בענייננו. המשפט שהתנהל היה ממושך ורב היקף. העידו בו
מיטב המומחים הרפואיים בתחומים הרפואיים הנוגעים לעניין. השופט המלומד נכנס בעובי
הקורה ובחן את הראיות שהיו לפניו, לרבות

רשומות רפואיות, סיכומי מחלה, אבחנות רופאים מטפלים, מימצאים פתולוגיים, מסקנות
ועדת חקירה ועדויות מומחים. הוא לא פטר עצמו בניתוח כללי של העדויות והמימצאים, אלא