ערעור על החלטה לפיה - נדחתה הבקשה לחייב את המשיב בהפקדת ערובה

1. לפני ערעור על החלטת כב' הרשם הובר מיום 4.11.99, בתיק בש"א 201057/99 לפיה -
נדחתה הבקשה לחייב את המשיב בהפקדת ערובה על פי ת' 519 לתקנות סדר הדין האזרחי,
תשמ"ד - 1984.

2. טענות המערערות בתמצית הן:

א. טעה כב' הרשם בהחלטתו לדחות את בקשת המערערות לחייב את המשיב בתיק שברישא,
בהפקדת ערובה.

ב. התקנות לביצוע אמנת האג )פרוצדורה אזרחית ( תשי"ד - 1954 )להלן - התקנות( על פי
ס' 28 בהן, קובעות כי אין לחייב את התובע בהפקדת ערובה בגין שני נימוקים: מחמת
היותו זר או מחמת שאין לו בישראל מקום מושב או מגורים.

ג. המערערות טוענות כי אין האמנה מונעת חיוב תובע בהפקדת ערובה, אם אין הטעמים
לבקשה זו טעמים המצויים בתקנות.

לטענתן - נימוקי הבקשה היו כי יש לחייב את המשיב בהפקדת ערובה כיוון שהוא עצמו הודה
שהוא חסר כל, אין לו נכסים בישראל והוא מתכוון לצאת את הארץ בדחיפות.

ד. כב' הרשם נתפס לכלל טעות בהסתמכה על סעיפים 4-6 לתגובת המשיבה ונוכח האמור בספרו
של זוסמן - סדרי הדין האזרחי מהדורה שביעית בעמ' 902.

3. טענות המשיב בתמצית:

א. הואיל ורומניה חתומה על האמנה השניה ולפי ת' 28 )א( לתקנות ביצוע אמנת האג 1954
)סדר הדין האזרחי( התשכ"ט - 1968 , אין מקום להיעתר לבקשה המבוססת על העילות