ערעור על דחית ערעור בשל אי עמידה במועד

1. בסעיף 199 לחוק סדר הדין הפלילי ]נוסח משולב[, תשמ"ב1982-, נקבע כי "התקופה
להגשת ערעור ]בין של הנאשם ובין של המדינה[ היא ארבעה וחמישה ימים מיום מתן
פסק-הדין". ואילו בסעיף 201 לאותו חוק נקבע כי "בית המשפט רשאי, לבקשת מערער,
להרשות הגשת ערעור ... לאעבר]ה[ התקופ]ה[ האמור]ה[ בסעי]ף[ 199".

לבית-המשפט ניתן איפוא שיקול-דעת לאפשר לצד שאיחר בהגשת הערעור למצות זכותו לערעור
על-ידי הארכת המועד להגשתו. השאלה העומדת להכרעתי היא מהן אמות-המידה להפעלת
שיקול-הדעת בהארכת המועד להגשת ערעור.

2. ייעודו של ההליך הפלילי הוא לברר את חפותו או אשמתו של הנאשם ולקבוע את העונש
הראוי לו אם הורשע, ואילו מטרתם של סדרי-הדין הקובעים את דרכי הבירור - בצד חשיפת
האמת - היא להבטיח את זכויות הנאשם למשפט הוגן. המסגרת הדיונית מספקת לנאשמים
אפשרות למצות את זכויותהם. ראו והשוו ע"פ 951/80 קניר נ' מדינת ישראל, פ"ד לה)3(
505, בע' 516; ע"פ 4977/92 ג'ברין נ' מדינת ישראל, פ"ד מז)690 )2, בע'

הגדרת התקופה שבה ניתן להשיג על תוצאותיו של ההליך הפלילי משרתת הן את האינטרס