ערעור על אי דחיית מועד

הנשיא ס' אדלר:

1 .1. לפנינו ערעור על החלטת הרשמת רינה איש-שלום מיום 03.02.2002 )בש"א 1592/01(,
בה דחתה הרשמת את בקשת המערער להאריך את המועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית-הדין
האזורי לעבודה בתל-אביב )עב 911565/99; השופטת ורדה וירט-לבנה(.

העובדות הצריכות לענין הן כדלקמו:

2 .2. פסק דינו של בית הדין האזורי ניתן ביום 15.07.2001, והמועד האחרון להגשת
ערעור על פסק הדין חל ביום 30.09.2001. ביום 19.12.2001 הגיש המערער לבית דין זה
בקשה להארכת המועד להגשת ערעורו על פסק הדין. בהחלטתה דחתה הרשמת את הבקשה וקבעה כי
המערער לא הוכיח שמחלתו מנעה ממנו לטפל בהגשת הערעור במשך כל תקופת האיחור. הרשמת
דחתה גם את טענתו של המערער לפיה ישנה הצדקה להארכת מועד במקרה זה "על בסיס החומר
הרב באופן יוצא הדופן בתיק זה" וקבעה כי אין בטענה זו משום טעם מיוחד אשר יצדיק
הארכת מועד. הרשמת הוסיפה, כי אותו עורך דין המייצג את המערער בפנינו ייצג את המבקש
בבית דין קמא ועמדו לו יותר מ-30 הימים העומדים לרשות כל מערער, שהרי פסק הדין ניתן
ב-15.07.01 ומירוץ 30 הימים החל רק ב-01.09.01.