ערעור (מחוזי) 71/16

ערעור על פסק דין של בית הדין הצבאי המחוזי במחוז שיפוטי המרכז שניתן בתיק מרכז (מחוזי) 282/15 (סא"ל רונן שור – אב"ד; רס"ן מיכאל שלום – שופט; סרן בר בוכבזה – שופטת) ביום 21.9.2016. הערעור (חומרת העונש) נדחה.

מסגרת ההליכים

1. טוראי עידן ורדה, המערער, הורשע על-פי הודאתו בכתב אישום מתוקן, בעבירה של מעשה מגונה, לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 ובעבירה של שיבוש מהלכי משפט בצוותא, לפי סעיף 244 וסעיף 29(ב) לחוק העונשין. ההרשעה נסבה על כך, שבלילה, בין המועדים 24.10.2014-23.10.2014, צעדו הוא וחייל אחר, טור' מזר, ביוזמתו של טור' מזר, אל מגורי הבנות בבית החייל בירושלים "כדי להתחיל עם בנות". טור' מזר ניסה לפתוח מספר דלתות של חדרים שונים ולא הצליח ואז נכנסו השניים אל החדר שבו ישנה חיילת, המתלוננת. טור' מזר ניגש אל המתלוננת, הניח ידו מעל חולצתה, על חזה, ומישש את שדיה. לאחר מכן, ניגש המערער אף הוא אל המתלוננת, הניח ידו מעל לחולצתה, על שדה השמאלי וליטף אותו, עד אשר החיילת התעוררה.

כמו כן, הורשע המערער בכך, שלאחר המקרה המפורט לעיל, בעקבות פנייתה של המתלוננת לעובד בבית החייל, בבקשה כי יסייע לה לזהות את מי שנכנס אל חדרה באמצעות צפייה במצלמות האבטחה במקום, ומשנקראו המערער וטור' מזר אל אותו עובד – פנו השניים וביקשו ממנו להניא את המתלוננת מהגשת תלונה. בהמשך, ביום 27.10.2014, בעת שהמערער וטור' מזר המתינו לחקירתם במצ"ח, פנה טור' מזר אל המערער וביקש ממנו להימנע מלספר על חלקו של טור' מזר באירוע. המערער נעתר לבקשה וכך נהג בעת שנחקר במצ"ח, באותו המועד ואף ביום 21.12.2014.

בית הדין קמא השית על המערער ארבעה חודשי מאסר בפועל, לצד עונשי מאסר מותנה. עוד נפסק כי על המערער לשלם למתלוננת פיצויים בסך 1,500 ש"ח.

ההגנה לא השלימה עם גזר הדין ועתרה להקל בעונשו של המערער ולהעמידו על שישים ואחד (61) ימי מאסר בפועל, בהתאם לעתירתה בפני בית הדין קמא.

גזר-הדין והשתלשלות העניינים בבית הדין המחוזי

2. בית הדין קמא הנכבד, לאחר שהתרשם מנתוניו האישיים של המערער ומראיות ההגנה לעונש, פירט ביחס למערער את הדברים הבאים:

"הנאשם משרת כשנתיים בצבא כנהג בט"ש... לנאשם אין נגררת תלונות. עם זאת, מהמרשם הפלילי עלה, כי הנאשם הורשע בדצמבר 2014 בבית משפט השלום בירושלים בעבירות של פריצה לרכב, הסגת גבול פלילית והיזק לרכוש במזיד, שבוצעו בחודש יוני 2013. הוא נדון לשל"צ למשך 150 שעות ולמאסר מותנה... ובחוות הדעת הפסיכוטכנית ציין כי פרץ אף לישיבה.  

יצוין, כי ההגנה הגישה מטעמה סיכום חוות-דעת פסיכוטכנית, ממנה עלה כי הנאשם הוא בחור שקט, מקבל דרישות ומכבד סמכות, לכן לא מתווכח ולעתים מבטל את דעותיו. אינו מבצע בצורה מלאה את דרישות המסגרת ולכל היותר מתוך הכרח".

3. לבית הדין קמא הוגשה חוות הדעת של המרכז להערכת מסוכנות מחודש יולי השנה. עיון בחוות הדעת מעלה, כי מעריכת המסוכנות, הגברת אסנת גיא, התרשמה מהיות המערער "סגור, מופנם וחשדן, ומתקשה לחשוף את עולמו הפנימי ולנהל שיחה". הוטעם, כי למערער "עיוותי חשיבה רבים, כגון השלכת אשמה ואחריות על שותפו לעבירה תוך הצגת נגררות אחריו וייחוסו לו את כובד המשקל, הכחשת התכנון, הכחשת הדחפים המיניים והתייחסות לאקונית וחסרת כל רגש בתיאור עבירותיו. לא ניכרת תובנה למניעיו לביצוע העבירה, הוא חסר מוטיבציה לטיפול וחסר מודעות לקשייו העומדים בבסיס העבירה... חסר כישורים חברתיים, בעל דימוי עצמי נמוך, בעל כוחות אגו דלים וניכרים קווי אישיות של פאסיב-אגרסיב... אינו יכול להצביע על כלים בעזרתם יוכל להימנע ממצבי סיכון נוספים בעתיד". מעריכת המסוכנות חיוותה דעתה, כי "שילובם גורמי הסיכון מצביע על רמת מסוכנות בינונית" (הדגשה אינה במקור).
4. במהלך טיעוני הצדדים לעונש עלה, כי המערער התוודה על חלקו ביחס לשיבוש מהלכי משפט במהלך החקירה במצ"ח, מיוזמתו, כעבור מספר חודשים, בעת הכנתו לקראת עדותו כעד תביעה במשפטו של טור' מזר.
5. בגזר דינו עמד בית הדין קמא בהרחבה על הפגיעה באינטרס הציבורי המוגן בעבירה של מעשה מגונה ובחן את מדיניות הענישה הנוהגת. נקבע, כי מתחם העונש ההולם, בנסיבות המקרה, נע בין שלושה לשבעה חודשי מאסר לריצוי בפועל, לצד עונשים של מאסר מותנה וכן פיצויים למתלוננת.
6. אשר לעונש הראוי, מצא בית הדין קמא להתחשב בנתונים הבאים –

"הנאשם הינו צעיר בימים. שירותו הצבאי, למעט המעשים נשוא כתב האישום, היה תקין ומועיל. נוכח הרשעתו בדין, צפוי הרישום הפלילי ללוותו במשך שנים ארוכות... בד בבד, לא ניתן להתעלם מעברו הפלילי של הנאשם... בנוסף, לא הוצגו בפנינו נסיבות חיים קשות של הנאשם שהייתה להן השפעה על ביצוע מעשה העבירה. הנאשם שיתף פעולה עם רשויות אכיפת החוק והודה בחקירתו במיוחס לו. למעשה, הוא הביע את צערו בפני נפגעת העבירה. ביחס למעשה השני של שיבוש מהלכי המשפט התוודה הנאשם על ביצועה רק בשלב מאוחר, אם כי ביוזמתו שלו, בעת שהוכן לעדות. הנאשם הודה במעשיו בבית הדין וחסך זמן שיפוטי משמעותי, לרבות הצורך בשמיעת עדותה של המתלוננת, על כל המשמעות הטמונה בכך. חלף פרק זמן ניכר מאז ביצוע העבירות ונתנו משקל כי מאז עלה הנאשם על דרך חדשה".