ערעור התביעה הצבאית על קולת העונש שנגזר בעבירה של הוצאת נשק מרשות הצבא

1. המשיב הורשע בבית הדין המחוזי, לאחר שכפר באשמה ונשמעו הראיות, בעבירה של הוצאת נשק מרשות הצבא, לפי סעיף 78 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955. בית הדין קמא הטיל עליו תשעה חודשי מאסר לריצוי בפועל, מאסר מותנה והורדה לדרגת טוראי.

2. התביעה הצבאית מערערת על קולת עונש המאסר לריצוי בפועל.

3. אלה העובדות שבבסיס הרשעתו של המשיב, כעולה מהכרעת הדין של הערכאה קמא: גדוד חי"ר נערך לעזוב מוצב שבו שהה. למוצב הוזמנו מספר משאיות, אשר באחת מהן נהג המשיב. אחד מממלאי התפקידים בגדוד השאיר על שולחן בחדר ארבעה רימוני רסס ועזב את החדר. כששב לחדר הבחין כי שניים מן הרימונים נעלמו. בחדר סמוך שהו המשיב ונהג משאית נוסף. השניים נשאלו האם הבחינו בדבר חשוד והשיבו בשלילה. בהמשך נשאלו השניים האם מוכנים הם כי ייערך חיפוש בתיקיהם. הם הסכימו, נערך חיפוש אך לא נמצא דבר. המשיב התבקש למסור את מפתחות המשאית שבה נהג, כדי שייערך בה חיפוש. הוא השיב כי המפתחות אינם ברשותו וכי מסר אותם קודם לחייל שביקש ממנו בקבוק מים. לאחר זמן מה נשאל המשיב שוב היכן המפתחות ואז מצאם. המשאית נפתחה, נערך בה חיפוש ובמהלכו נמצאו שני רימוני רסס בתא הקדמי הנעול של המשאית, בתא שמתחת למושב הסמוך למושב הנהג, מתחת לדפים וליד אפודו של המשיב. הרימונים שנמצאו זוהו כרימונים שנעלמו. המשיב הכחיש מעורבות בנטילת הרימונים. בית הדין קמא שמע, כאמור, ראיות, דחה את גרסת המשיב ומצא כי לא עלה בידו לסתור את החזקה שנוצרה לחובתו לאחר שנמצאו הרימונים במשאית שבשליטתו. בית הדין המחוזי הרשיע, על כן, את המערער בהוצאת הרימונים. בית הדין קמא קבע כי סביר כי המדובר בהוצאה ספונטאנית ולא באירוע מתוכנן.

4. בית הדין קמא ציין כי בשיקולי הענישה שקל, לחומרה, את הפגיעה האפשרית בצבא כתוצאה מן החוסר בנשק שהוצא ואת הסכנה שבהגעת הנשק לידיים עוינות או בלתי מיומנות. מנגד, בית הדין קמא הביא בחשבון את התרשמותו, כאמור, כי דובר במעשה עבירה ספונטאני ולא מתוכנן, וציין כי מצא לתת משקל לנסיבות האישיות- היות המשיב מתנדב לשירות, שירותו התקין והמצוקה הכלכלית של משפחתו.

5. התביעה הצבאית סבורה כי המדובר בעונש מאסר קל מדי, ביחס לטיב העבירה, מידת הסיכון הנשקפת ממנה ועמדתו המתכחשת והמתחמקת של המשיב, למן העלם הרימונים ולאורך ההליך המשפטי.

6. המשיב סבור כי העונש שנגזר לו מצוי בתוך מסגרת הענישה הראויה ומכל מקום אין הוא חורג ממנה במידה המצדיקה את התערבות ערכאת הערעור. בא כוחו המלומד של המשיב, עורך הדין דרעי, הטעים כי המערער סיים, למעשה, היום את תקופת המאסר שגזר עליו בית הדין קמא, לאחר קיצור בשל התנהגות טובה וחופשה שניתנה למשיב לרגל חג הקרבן המוסלמי שחל מחר.

7. אין חולק כי מעשי הוצאת נשק מן הצבא, ודאי כשמדובר ברימוני רסס, הם מעשים חמורים ומסוכנים, הראויים לענישה מכבידה ומרתיעה. כאן, העונש שגזר בית הדין המחוזי נוטה לקולא, אולם לא במידה המצדיקה את התערבותנו, בשים לב לכך כי דובר, כאמור, במעשה ספונטאני ולא מתוכנן, לעובדה כי הרימונים  נמצאו לאחר זמן קצר ולעברו החיובי של המשיב (השוו ע/170/03 התובע הצבאי הראשי נגד סמל נסר אל דין; ע/183/03 התובע הצבאי הראשי נגד סמל שומרי). אף לעיתוי שמיעת הערעור ראינו, בהקשר זה, ליתן משקל.

8. הערעור נדחה, אפוא.

ניתן והודע היום, ט' בטבת התשס"ח‏, 18 בדצמבר 2007‏, בפומבי ובמעמד בעלי הדין.

_______________        ________________            ________________

              אב"ד                                 שופט                                         שופטת

חתימת המגיה: _________________                 העתק נאמן למקור
                                                                                        רס"ן נילי שרעבי-בלומנטל
תאריך: ______________________                  ק' בית הדין