ערעור התביעה הצבאית על קולת העונש של מורשע בהפרת הוראה בדבר סגירת שטח- נדחה

פסק דין זה התייחס לאותה פרשה הכוללת תיקים 3142/08 ו-3141/08. המדובר בערעור התביעה הצבאית על קולת העונש שנגזר על שני המשיבים וזאת בגין עבירות שב"ח.

במהלך הדיון, הודיעני התובע הצבאי, סגן שלומי שניידר, כי הוא חוזר בו מהערעור בתיק 3142/08, ויפה עשה התובע שנהג כאמור.

אשר לערעור בתיק 3141/08, ביקש התובע כי יינתן פסק דין בעניינו.

המדובר בנאשם שהורשע בהפרת הוראה בדבר סגירת שטח כאשר נכנס לירושלים כ-4 פעמים ללא היתר כדין, ובאחד המועדים כאמור, כאשר מתבקש להזדהות במחסום, הציג לשופטים תעודת חבר של קופת חולים של אדם אחר, וזאת על מנת לאפשר כניסתו לישראל שלא כדין. בימ"ש קמא התחשב בכל הנסיבות וגזר על המשיב 70 ימים מאסר לריצוי בפועל, וכן קנס נוסף בסך 500 ש"ח או שבועיים מאסר תמורתו. 

עיקר טענתו של התובע הצבאי היא, כי עונש זה אינו הולם ואינו ראוי תואם את רמת הענישה המקובלת בבימ"ש בעבירות שב"ח. לצורך כך, הציג לי התובע הצבאי רשימה של כ- 12 תיקים שם נשפטו נאשמים למאסר בן 4 ל- 10 חודשים. לשיטתו של התובע הצבאי, סגן שניידר, אין העונש משקף כלל את רמת הענישה, כאשר רמה זו עומדת על 6 חודשים. התובע הצבאי הדגיש את חומרת העבירה, וביקש כי בימ"ש זה יקבע את העונש הראוי תוך שהוא מקבל את הערעור וגוזר על המערער עונש חמור יותר.

מסכים אני עם התובע הצבאי, כי העונש שנגזר על המשיב אינו עומד ברמת הענישה המקובלת לגבי עבירות שב"ח. נכון הוא, כי בעבירות כאלה, הגם שהן נעשות בדרך כלל על רקע כלכלי, יש ליתן עונשים אשר יביאו להפסקת התופעה, שכן העומס המוטל על מערכת הביטחון ותפיסתם של השב"חים הוא רב. לעיתים, מדובר בהפעלת כוחות רבים בשטח כולל מרדפים וכולל כלי טייס כגון הליקופטרים. דבר זה מכביד על המערכת. ועל ביהמ"ש ליתן ביטוי לחומרה שבה רואים כוחות הביטחון את העבירה.

הגם שלטעמי הקל ביהמ"ש קמא על העונש שהוטל על המשיב, נראה לי כי, מבלי לקבוע תקדים לגבי רמת הענישה, יש לדחות את הערעור. בנסיבות העניין ביהמ"ש קמא התחשב בחרטה הכנה של המשיב, בעובדה כי הודה בהזדמנות הראשונה וכי אין מדובר בעבירה ביטחונית. חשוב לציין גם, כי המשיב הוא מפרנס היחיד של משפחתו, ולשני אחיו יש בעיות שמיעה מולדות. לטענתו אף אביו סייע בהצלת חיי אדם בעבר. גם אם יש הצדקה להחמרה בעונשו של המשיב, הרי לטעמי בימ"ש צבאי לערעורים לא יתערב אלא אם מדובר בסטייה חריגה באופן מיוחד מרמת הענישה המקובלת. כאשר מביאים בחשבון את כל נסיבות המקרה, הן הרתעתו האישית של המשיב אשר לטעמי הפנים את העבירה ולמד את הלקח, והן את אלמנט ההרתעה הסביבתית, נחה דעתי כי אין זה המקרה המחייב את התערבותו של ביהמ"ש הצבאי לערעורים.

הרשיתי למשיב לומר את דברו, ועלי לציין כי התרשמתי מכנותו ומלמידת הלקח על מעשיו. כפי שאמר המשיב " אני מתחייב לעשות מאסר עולם אם אעבור שוב את העבירה הזו ."

לאור האמור, החלטתי לדחות את הערעור.

ניתן היום, 19 ביוני 2008, ט"ז בסיוון התשס"ח, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק פסק דין זה לידי הצדדים.

שופט

רמ"שית: עג התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: