ערעור 974/13 רמת נילי בע"מ נ' מועצה מקורית זכרון יעקב ואח'

השופט י' עמית:

           זו הפעם השלישית שהסכסוך שבפנינו מגיע לפתחו של בית משפט זה. אקדים ואומר, כי הדבר אינו מעיד על כך שההכרעה המשפטית בענייננו קשה ומורכבת, אלא שלפנינו הוכחה כי קיצורי דרך של סילוק תביעה שלא לגופה, מאריכים לעיתים את הדרך.

1. ומעשה שהיה כך היה. המערערת רכשה בסוף שנת 1995 שטח מקרקעין בזכרון יעקב שאותו הועידה לבניית פרוייקט יוקרתי, ולשם כך הגישה בקשה לשינוי התב"ע שחלה על האזור. התב"ע אושרה על ידי המשיבה 2 (להלן: הועדה המקומית) בהחלטתה מיום 5.5.1996, בה נקבע כי התוכנית תופקד לאחר "חתימת מועצה מקומית זכרון יעקב", היא המשיבה 1 (להלן: המועצה המקומית). ביום 10.2.1997 אישרה הועדה המקומית את התוכנית, וזו פורסמה למתן תוקף ביום 3.3.1998.

           ביני לביני, ולאחר משא ומתן שנמשך למעלה משנה, נחתם בין המערערת לבין המועצה המקומית הסכם מיום 20.7.1997 (להלן: הסכם הפיתוח), בגדרו קיבלה המערערת על עצמה, בין היתר, לבצע עבודות פיתוח שונות בשטחים הציבוריים בשטח הפרוייקט ולשאת בהוצאות שונות.

           חלפו כשבע שנים, וביום 9.6.2004, לאחר שהפרוייקט נבנה ועמד על תילו, הגישה המערערת תביעה כנגד המשיבות בטענה שהסכם הפיתוח עליו חתמה אינו חוקי ונחתם בכפייה ובעושק, ועל כן היא זכאית להשבת הסכומים שהושקעו על ידה. המערערת (שהמערער 2 הוא בעל השליטה בה) העמידה את תביעתה לצורכי אגרה על 15 מיליון ₪.

           כנגד הועדה המקומית טענה המערערת, כי בהחלטתה מיום 5.5.1996, בה התנתה את הפקדת התוכנית בחתימת המועצה, נתאפשר למועצה להטיל וטו על התוכנית וכי "בהחלטה זו ובאופן שנקבעה, קבור הכלב, ונבטו זרעי הכפייה שנזרעו עוד קודם לכן".

2. ביום 20.3.2008 ניתן על ידי כב' השופט גינת פסק דין הדוחה את התביעה על הסף מטעמי התיישנות. כלפי הועדה המקומית – מאחר שחלפו למעלה משבע שנים מיום 5.5.1996, עת ניתנה החלטת הועדה המקומית עליה השתיתה המערערת את תביעתה. כלפי המועצה המקומית – מאחר שיש להתחיל את מניין תקופת ההתיישנות כבר בחודש ינואר 1996, מועד התחלת המשא ומתן לגבי הסכם הפיתוח, ולמצער, ביום 25.6.1996, הוא המועד בו נדרשה המערערת לחתום על הסכם הפיתוח.

           על כך הגישה המערערת ערעור לבית משפט זה. הערעור התקבל והתיק הוחזר לבית משפט קמא לשמיעת ראיות (ע"א 4143/08 מיום 7.1.2010). מאחר שפסק הדין קצר, נביא את עיקריו בשלמותם:

"2. נראה לנו כי בית משפט קמא הרחיק לכת שעה שדחה את התובענה על הסף, הגם שמתעוררות תהיות לא מעטות לגבי התנהלותה של המערערת 1. כוונתנו לכך שהתובענה הוגשה כמעט שבע שנים לאחר שנחתם הסכם בין המערערת 1 לבין המשיבה 1. המערערת 1 לא פנתה למשיבות לפני הגשת התובענה ורק עם הגשתה, ביום 9.6.04, טענה כי ההסכם מיום 20.6.97 נגוע בפגמים כמו כפיה, אילוץ ועושק.