ערעור 2333/13

השופט נ' הנדל:

1.        הונח בפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (ת"פ 49839-03-12, כב' השופט א' דראל). לאחר שהורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, הושתו על המערער 54 חודשי מאסר בפועל – מתוכם 48 חודשי מאסר בגין המעשים בהם הורשע במסגרת תיק זה, ו-6 חודשי מאסר בגין הפעלת עונש מאסר מותנה שהיה תלוי ועומד כנגדו – וכן עונש מאסר על תנאי למשך 6 חודשים, לבל יעבור תוך 3 שנים ממועד שחרורו עבירת רכוש.

רקע

2.        על פי כתב האישום המתוקן שהוגש כנגד המערער ואדם נוסף בשם מואתמן מואתם (להלן: ביומי), פעלו השניים כחלק מחבורה אשר גנבה יחדיו ארבעה רכבים. חלוקת התפקידים הייתה כזו שאדם בשם אחמד כסוואני (להלן: כסוואני) שכר רכבים מחברות השכרה שונות והתקין בהם מכשירי איתור ששכר ושידרו אותות בדבר מיקומם למכשיר הטלפון הנייד שלו. לאחר מכן הביא כסוואני את הרכבים למוסך בו עבדו המערער וביומי. אחד מהשלושה – המערער, ביומי או כסוואני – היה משכפל את מפתחות הרכבים וכסוואני היה מחזיר את הרכבים לחברות ההשכרה. לאחר תקופה משתנה היה בודק כסוואני את מיקום הרכבים, מדווח על המיקום הרלוונטי לאנשים שזהותם אינם ידועה, אשר היו מגיעים למיקום האמור, נכנסים לרכבים באמצעות המפתחות ששוכפלו ונוסעים בהם למוסך של המערער וביומי. שם פירקו המערער או ביומי את מכשירי האיתור מהרכבים. בגין מעשים אלו הורשע המערער בשתי עבירות של גניבת רכב לפי סעיף 413ב(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ובשתי עבירות סיוע לגניבת רכב לפי סעיף 413ב(א) בצירוף סעיף 31 לחוק העונשין.

            לאחר שמיעת חלק מהראיות בפני בית המשפט המחוזי, פנו הצדדים להליך גישור. הצדדים הגיעו להסדר במסגרתו תוקן כתב האישום כנגד המערער וביומי, והשניים הודו במיוחס להם. בית המשפט המחוזי קבע כי מתחם הענישה ההולם בעניינם של השניים, לכל אחת מארבע העבירות, נע בין 8 לבין 24 חודשי מאסר. בשל עברו הפלילי של המערער והיעדר אופק שיקומי בעניינו, נגזרו עליו 4 שנות מאסר בפועל בגין העבירות האמורות. כמו כן הופעל מאסר מותנה בר ההפעלה שעמד נגדו, כך שחציו הופעל בחופף וחציו במצטבר. על ביומי נגזרו 3 שנות מאסר. מספר חודשים לאחר מתן גזר הדין בעניינם, נגזר דינו של כסוואני והושתו עליו 4 שנות מאסר בפועל (ת"פ 49880-03-12, כסוואני נ' מדינת ישראל (13.10.2013), כב' השופטת ר' פרידמן-פלדמן).