ים

בפני השופט:                                אל"ם עזרא קמא

בעניין:          התובע הצבאי הראשי  - המערער (ע"י ב"כ, סגן דורית גווילי)

נ ג ד

קXXX/ רס"ן שמעון דיין - המשיב (ע"י ב"כ, קמ"ש ליאור אייזנפלד)

ערעור על פסק-דין של בית הדין הצבאי לתעבורה במחוז שיפוט חיל-ים שניתן בתיק ח"י103/00/4/ (רס"ן ישראל ויטלסון - שופט) ביום 26.12.00. הערעור (קולת העונש) התקבל.

פ ס ק  - ד י ן

המשיב, רס"ן שמעון דיין, הורשע בעבירה על תקנה 54(ה) לתקנות התעבורה, התשכ"א1961-, לאחר שמיעת עד התביעה והנאשם. מדובר בנהיגה במהירות של 89 קמ"ש בקטע דרך שהמהירות המותרת בו הוגבלה ל50- קמ"ש, דהיינו חריגה ב39- קמ"ש מעל המותר באותו קטע דרך. הנאשם ציין בטיעוניו ובעדותו, כי הדרך האמורה היתה בתהליך של שיפוץ, הכביש עמוס תנועה, והמהירות הוגבלה לצורך עבודת השיפוצים ל50- קמ"ש, כאשר ברגיל היא מיועדת למהירות של 70 קמ"ש. במסגרת הטיעונים לעונש ציין המשיב כי הוא משרת בקבע וכי הוא נוהג כ12- שנה, ואמנם, העבירה האמורה אינה מלמדת על דרך נהיגתו במשך תקופה כה ארוכה, כאשר גליון ההרשעות אינו מציין אלא עבירה של חנייה סמוך לאבני שפה בשנת 1993. ביה"ד קמא הטיל על המשיב פסילה על תנאי של חודשיים למשך שנה וקנס של 350 ש"ח.

אין לי ספק קל שבקלים כי עונש זה, חרף כל הנסיבות, נוטה לקולא, ולטעמי יתר על המידה.

מדובר בעבירה של מהירות משמעותית בנסיבות העניין, וגם אם המהירות הוגבלה לפרק זמן קצר לצורך ביצוע עבודות בכביש, הרי הדבר מחייב משנה זהירות לגבי נוהג בקטע הדרך האמורה, כאשר משמעות ההגבלה היא סימן ואות לזהירות יתר. מכל מקום, ביה"ד קמא פרט בהכרעת דינו את הנסיבות ודחה את הטענה בכל הנוגע לדרך הפעלת המכשיר שבו נמדדה המהירות האמורה. ביה"ד קמא גם התייחס לתחושתו הסובייקטיבית של המשיב לפיה הוא לא נהג יותר מאשר 60 קמ"ש. אולם, נוכח קבלת ממצאי הבדיקה במכשיר לא היה מנוס מפני ביה"ד קמא אלא להרשיע את המשיב בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום ובנהיגה במהירות שצויינה בו.

הנה כי כן, לא נותר אלא לדון אם העונש שהוטל על המשיב ראוי היה בנסיבות המקרה ואם יש מקום להתערבות בי"ד זה בעונש.

כבר אמרנו בבי"ד זה פעם ופעמים רבות, כי עבירה זו של מהירות בצורה כה חריגה מחייבת ענישה הולמת שתכלול פסילה בפועל, אפילו ענישה זו פוגעת באופן משמעותי בנאשם ופוגעת לא מעט גם בצרכי הצבא. עם זאת, גם אמרנו כי צורכי הצבא, יהיו חשובים וקדושים ככל שיהיו, אינם יכולים להכתיב את הענישה על עבירת תעבורה כשם שאין הם מכתיבים ענישה של עבירות קלאסיות אחרות. הצבא ידע לכלכל את מעשיו בתבונה ויבדוק את צרכיו, אך לא על חשבון ענישת עבריין התעבורה.

אני מתרשם מאד מעברו התעבורתי הנקי של המשיב, גם אינני מתעלם מנסיבות העבירה, אך אינני יכול לקבל את העובדה שחריגה של 39 קמ"ש בדרך שהוגדרה כדרך עירונית, יכולה להענש בפסילה על תנאי ובקנס בלבד. בעניין זה אמרנו שיש עונש ראוי לעבירת מהירות אשר יהלום את העבירה וישדר מסר ברור לנהגי הרכב ובעיקר לנהגי הרכב הצבאיים כי אין מנוס מהרחקתו של עבריין המהירות מן הדרך לפרק זמן מסוים.

שקלתי כל אלה ומשום העובדה הידועה כי אין בית משפט לערעורים מכביד את ידו בערעורי תביעה, אני מקבל את הערעור באופן שלעונש הפסילה על תנאי והקנס תווסף פסילה של ממש של רשיון נהיגה צבאי ואזרחי ל 21- יום.