ערב נ' מדינת ישראל

החלטה

לפנינו ערעור על החלטת הממונה על הגמלאות מיום 11/12/11 (נספח א' להודעת הערעור) שקבעה כי המערער יהיה זכאי לגמלה בגין תקופת עבודתו בשירות המדינה החל מחודש אוקטובר 2017 בלבד. המערערת היא גרושתו של המערער.

בערעורם מבקשים המערערים להסתמך על החלטת בית הדין למשמעת אשר הרשיע את המערער בשורה של עבירות משמעת וגזר עליו, פיטורים משירות המדינה ופסילה משירות לתקופה בת 6 שנים. בגזר הדין שניתן ביום 10/8/11 קבע בית הדין למשמעת כדלקמן:

"בית הדין ממליץ כי 100% מזכויות הגימלה לבם היה זכאי אילולי נפסל כאמור, ישולמו מיום פיטוריו עד שתיתם פסילתו משירות המדינה לגרושתו בעבור פרנסת ילדיו הקטינים."

לטענת המערערים, על יסוד קביעת בית הדין, יש לזכותם בגימלה לאלתר, ולפיכך הם מערערים על החלטת הממונה על הגימלאות לפיה יהיה המערער זכאי לגמלה רק מחודש אוקטובר 2017.

ב"כ המדינה הגישה בקשה לסילוק הערעור על הסף במסגרתה הבהירה, כי בהתאם להחלטת בית הדין למשמעת נדחתה תביעתו של המערער לקצבה. ביחס למערערת נטען כי כלל לא פנתה למנהלת הגמלאות (לטענתה המדינה גם המכתב שצורף לערעור – נספח ח'- לא התקבל במנהלת גמלאות), ולפיכך תביעת המערערת ממילא לא נבדקה עדיין, ולא התקבלה כל החלטה בעניינה, כך שהערעור ככל שהוא נוגע אליה – מוקדם.

בתגובה לבקשה לסילוק על הסף נטען כי המערערת שלחה מכתב אישי לממונה על הגמלאות שבו ביקשה שלא לפגוע בגמלת המערער (נספח ח' להודעת הערעור). לטענת המערערת, היא איננה בעלת זכות לגמלה, אלא שמדובר בזכותו של המערער, ולכן אין כל מקום להתנות את הדיון בתביעתה בכך שהיא תפנה בעצמה לממונה על הגמלאות, לטענתה מדובר בעמדה פורמליסטית של המדינה אשר מועלית בחוסר תום לב.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל דעה כי יש לסלק על הסף את ערעורו של המערער, ואילו הדיון בערעורה של המערערת מוקדם הוא.

בכל הנוגע למערער הגעתי לכלל דעה כי בנסיבות דנן, ביחס לתקופה בה נפסל המערער לשירות, הערעור אינו מגלה עילה להתערבות בהחלטת הממונה על הגמלאות, אשר עולה בקנה אחד עם הוראות סעיף 57 לחוק שירות המדינה (גמלאות)[נוסח משולב], תש"ל – 1970 [להלן "חוק הגמלאות] ועם גזר הדין של בית הדין למשמעת. עיון בערעור מעלה כי גם המערער איננו גורס כי הוא זכאי לקצבה בתקופת פסילתו משירות.

אשר לטענותיה של המערערת, אזכיר כי סעיף 62 לחוק שירות המדינה (גמלאות) קובע כדלקמן:

62.(א)מקום שנשללה גמלה, כולה או מקצתה, מאדם או שהופסק לו תשלומה בהחלטת הממונה, רשאי הממונה להורות שתשולם, כולה או מקצתה, למי שהאדם חייב בפרנסתם; אולם אם נשללה גמלה מאדם עקב החלטת בית הדין למשמעת, לא יורה הממונה על תשלום כאמור אלא על פי המלצת בית הדין למשמעת.

מלשון הסעיף עולה בבירור כי הזכות לגמלה לפי סעיף 62 לחוק הגמלאות איננה זכות של עובד המדינה שפוטר, אלא שהיא זכות העומדת למי שעובד המדינה שנשללה גמלתו "חייב בפרנסתו". הסמכות להורות על תשלום כאמור נתונה בידי הממונה על הגמלאות. גזר הדין של בית הדין למשמעת מהווה המלצה בלבד. גם אם נניח שמשקלה של ההמלצה משמעותי, הרי שהממונה על הגמלאות איננו מחוייב לקבלה, ועליו להפעיל את שיקול דעתו בטרם יגבש את החלטתו בעניין.

כפי שפירטה ב"כ המדינה – הממונה טרם בדק את תביעת המערערת לגמלה, באשר לדידו לא הוגשה תביעה כאמור.

אינני סבורה כי יש הכרח להדרש בשלב זה למחלוקת העובדתית בין הצדדים האם המערערת שלחה מכתב אישי לממונה על הגמלאות, והאם היה מקום לראות במכתב זה תביעה לגמלה, ועם זאת, אני סבורה כי בשלב זה עילת הערעור של המערערת עדיין לא נולדה ואין כל מקום לקבוע את התיק לדיון בפני.

לנוכח האמור לעיל, אני סבורה כי יש מקום שהמערערת תפנה בתביעה לממונה על הגמלאות, וכי הממונה על הגמלאות יכריע בעניינה בטרם ידרש בית הדין לקיים דיון בערעור.

הצדדים יבואו ביניהם בדברים, וככל שלאחר החלטת הממונה על הגמלאות יהיה מקום לדון בערעור, לרבות על דרך של תיקון הודעת הערעור, המערערת תמסור הודעה על כך לבית הדין.

המזכירות מתבקשת להביא את התיק לעיוני ביום 5/9/12.

ניתנה היום, ל' סיון תשע"ב, 20 יוני 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: