עראם ואח' נ' עראם ואח'

החלטה

המבקשים הגישו "בקשה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד", בה התבקש בית המשפט להורות על עיכוב כל הליכי המכר והמימוש הננקטים במסגרת תיק הוצל"פ 02-17599-12-4 של לשכת ההוצל"פ בחיפה (להלן: "תיק ההוצל"פ") וכן להורות על עיכוב כל פעולת מכר ו/או מימוש אחרת אשר יש בה כדי להביא לדיספוזיציה כלשהי ביחס לנכס הידוע כגוש 17524 חלקה 55 מאדמות הכפר ריינה והמהווה בניין מגורים בן 3 קומות (להלן: "הנכס"), זאת עד למתן הכרעה בבקשה למתן פסק דין הצהרתי שהגישו.

כמו כן, התבקש בית המשפט שלא לחייב את המבקשים בהפקדת ערבויות כספיות ולהסתפק בערבויות חלופיות כגון ערבות עצמית וצד ג' וזאת לאור השתהות בת יותר מ-7 שנים של הבנק בהגשת שטר המשכון לביצוע בלשכת ההוצל"פ, שכן לכל המאוחר נולדה עילת המימוש בשנת 2005 ו/או קודם לכן ועל אף האמור המתין הבנק עד לחודש 04/12.

עניינה של התובענה נשוא הבקשה שבפניי הינה בקשת המבקשים להצהיר כדלקמן: כי המבקשת 1 הינה בעלים במשותף בחלקים בלתי מסוימים בנכס בשיעור של 50%; כי המבקשת 1 רשאית להירשם בלשכת רישום המקרקעין בנצרת כבעלים של מחצית הזכויות הרשומות על שם המשיב 1 בנכס; כי שטר המשכנתא, שנחתם ביום 28/06/05 על ידי בעלה, אשר היה בזמנים הרלוונטיים הבעלים הרשום של הנכס, אינו תקף ו/או לכל הפחות אינו חל על מחצית מן הזכויות בנכס, וזאת נוכח העובדה כי המבקשת 1 הינה בעלת מחצית מן הזכויות בנכס, וכן כי המשיב 1 ביצע פעולה אשר אינה מנויה עם הפעולות המותרות לבעלים במשותף במקרקעין לבצע והיא משכון הנכס ללא קבלת הסכמת שותפו; כי ככל ששטר המשכנתא חל על הנכס לא ניתן לפנות את התובעת מן הנכס וזאת בשל היותה דיירת מוגנת בהתאם לסעיף 33 לחוק הגנת הדייר מכוח בעלותה במחצית הזכויות בנכס; כי המבקשים 2-5 הם דיירים מוגנים בנכס מכוח בעלות ו/או חזקה אשר הוענקה להם כדין, מכוח העובדה כי מאז ומעולם הם מתגוררים בנכס יחד עם הוריהם ובשלב מאוחר יותר פיתחו את הנכס כל אחד בפני עצמו השלימו את הדירות בהן הם מתגוררים כיום יחד עם משפחותיהם ונוהגים בדירות מנהג בעלים לכל דבר ועניין וכן להורות לנתבעים לחדול מביצוע כל פעולה של מכר ו/או מימוש אשר יש בה כדי להביא לדיספוזיציה כלשהי בנכס.

ביום 28/11/12 הוריתי על מתן צו ארעי כמבוקש בכפוף להפקדת סך של 25,000 ₪ להבטחת הוצאות המשיבים וקבעתי את הבקשה לדיון במעמד הצדדים.

בדיון שנערך בפניי ביום 13/01/13 נחקרו המבקשת מס' 1, גב' עראם לילה, (להלן: "המבקשת 1"), המבקש מס' 2, מר עראם סעיד, (להלן: "המבקש 2") והמבקש מס' 4, מר עראם סאמי, (להלן: "המבקש 4"), אשר הגישו תצהירי עדות ראשית בתמיכה לבקשה ומר אלי גרינבויים, העובד במערך אשראים מיוחדים של המשיב מס' 2, בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "הבנק") ומטפל בחשבון נשוא הבקשה, וב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

נימוקי הבקשה:

המבקשת 1 הינה רעייתו של המשיב 1, מר פואד עראם, החל משנת 1969 ותושבת הכפר ריינה.

המבקש 2 הינו בנם הבכור של בני הזוג עראם, המתגורר עמם בנכס מאז ומעולם, אשר בעמלו ומכספו פיתח, שיפץ, השביח והתאים למגורים את הדירה המצויה בקומה השנייה בנכס ומאז נישואיו בשנת 2000 הוא מתגורר בה ונוהג בה מנהג בעלים לכל דבר ועניין יחד עם אשתו ונולדו להם 3 ילדים המתגוררים עמם בנכס.

המבקשת מס' 3 הינה רעייתו של המבקש 2.

המבקש 4 הינו בנם השני של בני הזוג עראם, אשר השלים בנה ופיתח מכספו ומעמלו האישי והתאים למגורים את הדירה המצויה בקומה הראשונה בנכס ונוהג בה מנהג בעלים לכל דבר ועניין ומתגורר בה יחד עם רעייתו ו-3 בניו החל מיום נישואיהם.

המבקשת מספר 5 הינה רעייתו של המבקש 4.

המשיב 1 הינו הבעלים הרשומים של חלקה 55 במלואה בשטח כולל של 410 מ"ר.

המשיב 2 הינו הבנק שלזכותו רשומה משכנתא על חלקו של המשיב 1 בקרקע.

המשיב 3 הינו כונס נכסים אשר מונה על ידי ראש ההוצל"פ ביום 24/05/12 לצורך מכירת זכויות המשיב 1 בקרקע וזאת במסגרת תיק ההוצל"פ.

המבקשים טענו כי המבקשת 1 פעלה במשך כל שנות נישואיה לצד בעלה ועד היום הם מנהלים יחדיו אורח חיים תקין ומשותף ואף הזכויות שנרכשו היו פרי מאמציהם המשותפים. על הנכס הוקם בניין בן 3 קומות, המשמש כבית מגורי המשפחה, ומדובר בנכס משפחתי לכל דבר ועניין שאין ולא היה לו כל קשר לעסקים של חברת פואד עראם בע"מ (להלן: "החברה") ובזמנים הרלוונטיים ידע הבנק כי מדובר במבנה מגורים ובכל זאת בחר להעלים עין מכך ועל כן אין לו להלין אלא על עצמו.

המבקשים טענו כי המבקשת 1 לא ידעה כלל על מישכון הנכס לטובת הבנק והדבר נעשה ללא ידיעתה ו/או הסכמתה והיא לעולם לא היתה נותנת יד למהלך שכזה אשר יש בו כדי לסכן את קורת הגג שלה ושל בני משפחתה ונודע לה על כך מפי בעלה, בעת שהיה שרוי במצב נפשי קשה, כי משכן את דירת המגורים לטובת הבנק וכי קיים חשש בליבו כי עקב חוסר יכולתו לעמוד בתשלומים, יפעל הבנק למימוש המשכון ולפינוי דירתם.

המבקשים טענו כי חתימתו של המשיב 1 על שטר המשכון משוללת כל תוקף ואינה מחייבת, לאור העובדה שהוא פעל לבדו ועל דעת עצמו ומבלי שהודיע למבקשת 1 על מעשיו ו/או כוונותיו ולא קיבל את הסכמתה הישירה ו/או העקיפה ולאור הוראת סעיף 31 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 (להלן: "חוק המקרקעין"), לפיה משכון הנכס המשותף לצד ג' אינה חלק ממתחם הפעולות המותרות לשותף לבצע מבלי לקבל את הסכמת יתר השותפים.

המבקשים טענו כי זכויותיה של המבקשת 1 במקרקעין נובעות במישרין מכח הלכת השיתוף בין בני זוג ואף שהן אינן רשומות, הן קדמו לכל זכות משכון ו/או עיקול שנרשמו לטובת נושה כלשהו במהלך השנים וזכויותיה אלו הוקנו לה ביושר ותום לב ואין זה סביר ו/או צודק ו/או הגיוני שזכויותיה אלו תיפגענה בשל פעולה שבוצעה ללא ידיעתה, ללא הסכמתה, תוך כדי עצימת עיניים בחוסר תום לב מצד הבנק, אשר מהווה גורם מקצועי מיומן המודע היטב להלכת השיתוף בין בני זוג ואשר היו בפניו כל האינדיקציות בכדי לדעת כי מדובר בבניין מגורים משותף, שנבנה על ידי בני הזוג, היתרי הבניה הוצאו על ידי בני הזוג ביחד ובכל זאת בחר להחתים את המשיב 1 ללא קבלת הסכמת רעייתו בכתב ו/או בעל פה ו/או בכל דרך אחרת.

המבקשים טענו כי המבקשת 1 מעולם לא התחייבה כלפי הבנק, לא היתה חייבת לו דבר ולא היה ביניהם קשר ישיר ו/או עקיף והיא לא ידעה אודות המתרחש בחשבונות הבנק של החברה שהיתה בבעלות בן זוגה ומעולם לא קיבלה פניה ו/או דרישה בדרך כלשהי מהבנק לתת את הסכמתה ו/או להצהיר על אי התנגדותה למשכון נכס כלשהו ו/או לכל פעולה אחרת שבוצעה בחשבונות החברה.