עראבי נ' אל ח'טיב

פסק דין

תביעה לפיצוי כספי מיום 13.09.12, בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת בשל תאונת עבודה שהתרחשה ביום 18.10.06. הנתבע היה המעסיק של התובעת ביום התאונה.

הצדדים הסמיכוני ליתן בתיק זה, פסק דין על דרך הפשרה לפי סע' 79 א', לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד 1984, לאחר שהוסבר לנתבע, שלא היה מיוצג, כי פסק הדין לא ינומק ולכן סיכויי הערעור עליו נמוכים.

התובעת טענה בתביעתה כי ביום 18.10.06 , בעת שעבדה במפעל הנתבע בכפר מנדא, היא נפגעה בכף יד שמאל, לאחר שאצבעותיה נלכדו במכונת האריזה של נייר הטואלט עליה עבדה.

התובעת צירפה לתביעתה טופס למתן טיפול רפואי נפגע עבודה, ב"ל/ 250, הנחזה לשאת את חתימת הנתבע בו מתואר אופן התרחשות התאונה כדלקמן: "תוך כדי עבודתי באריזת נייר טואלט במפעל נפגעתי באצבעות שביד שמאל".

כן צירפה התובעת לתביעתה טופס הפנייה של מרפאת אלאח'לאס, לחדר מיון – שם צויין מפי התובעת כי "בעת עבודה במפעל נלכדו האצבעות במכונה ונחבלה בכף יד שמאל". בבדיקה הגופנית במרפאה נמצא "שפשוף, דם, נפיחות באצבעות כף היד, והמטומה באצבע מס' 4".

גם בתעודת חדר מיון מיום התאונה צויין כי התובעת נחבלה בכף יד שמאל בזמן עבודה. צילומי הרנטגן העלו כי קיים שבר בראש הגליל המרוחק, באצבע הרביעית ביד שמאל, ללא תזוזה.

התובעת שוחררה מחדר מיון לאחר שאצבעה נחבשה, עם המלצות לנטילת משככי כאבים, קומפרסים קרים, מנוחה בת שבוע ימים, החלפת חבישה בקופ"ח וביקורת במרפאת חוץ אורטופדית בחלוף 10 ימים.

ביום 12.12.06 ביקרה הנתבעת בקופ"ח, אצל רופא אורטופד. בבדיקתה צוין כי היד והאצבעות, ללא סימני חבלה, נפיחות או עיוות. באשר לאצבע מס' 4, צויין כי קיימת "היפרדות בחלק דיסטאלי של לוחית הציפורן, אך צמיחה חדשה תקינה ללא זיהום. רגישות בצד כפי בכרית, ללא זיהוי, עיבוי או סימני נוירומה, תנועות שמורות. בכל האצבעות תנועות מלאות, כולל מיישרים ומכופפים עד מגע בכרית".

בניגוד לממצאים החד משמעיים בחדר המיון לפיו נמצא שבר ללא תזוזה באצבע הרביעית, ד"ר דיראוי עלי הרופא האורטופד שבדק את התובעת בקופ"ח ציין כי: "היום הגיעה עם צילום רנטגן של אצבע 4, יד שמאל, אי סדירות בקצה גליל רוחקני, המחשידה לשבר מחובר בגליל דיסטאלי". (ההדגשה אינה במקור ע.א.).

התובעת צירפה לתביעתה גם תעודות אי כושר מטעם רופא המשפחה לפיהן היא אינה מסוגלת לעבוד מיום 19.10.06 ועד 24.11.06.

הנתבע טען בכתב הגנתו כי דין התביעה להידחות על הסף לאור השיהוי הרב בהגשתה, בחלוף כ- 6 שנים ממועד אירוע התאונה.

הנתבע הכחיש בכתב הגנתו את טענת התובעת כי עסקה באריזה של גלילי נייר טואלט וטען כי הנתבעת הועסקה על ידו בעבודות ניקיון בלבד. הנתבע טען בכתב הגנתו כי ביום האירוע עמדה התובעת ליד מכונת נייר הטואלט, סירבה לעבוד, ובזמן שצעקה ועשתה תנועות בידיה בציינה בפני מנהלת העבודה כי היא מבקשת להתפטר, פגעה אצבעה שהיתה עם ציפורן ארוכה במכונת האריזה.

הנתבע טוען כי אביה של התובעת הגיע לביתו בסמוך ליום התאונה, מסר לתובעת כי לא קרה דבר וביקש סך של 1,000 ₪ כפיצוי בגין ימי מחלה. הנתבע טוען כי שילם לאבי התובעת את הסך הנ"ל ובכך "העניין נסגר".

שמעתי את התובעת ואת הנתבע, באופן אמצעי, בישיבה המקדמית שהתקיימה ביום 09.05.13. התובעת חזרה על גרסתה כי נפגעה בעת שעבדה על מכונת האריזה ושללה את טענת הנתבע כי עסקה בניקיון.

הנתבע מצדו חזר על גרסתו כי התובעת עבדה אצלו בניקיון בלבד ולטענתו "היא לא נגעה במכונות הללו".

לדבריו, מדובר במכונה מגודרת, כאשר לדבריו: "אם היא היתה נתקלת במכונה של אריזה, כל היד שלה היתה הולכת". כאשר הופנה הנתבע לטופס בל/ 250, לא הכחיש כי טופס זה נושא חתימתו, ואולם לדבריו תיאור התאונה לא נכתב על ידו, אלא כפי הנראה, על ידי רואה החשבון, לפי הפרטים שמסרה התובעת.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הן לעניין החבות (ובכלל זה, טענת השיהוי), והן לעניין גובה הנזק (כאשר התובעת העידה כי לא עבדה לפני עבודתה אצל הנתבע והשתכרה סך של 1,200 ₪ לחודש) ולאור הסמכות שניתנה לי לפסוק על דרך הפשרה, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך של 4,250₪, בתוספת אגרת פתיחת ההליך בסך של 686 ₪ ובתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 15% מן הסכום הפסוק בתוספת מע"מ.

סכום זה ישולם בתוך 30 יום מהיום, אחרת ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

לאור המתווה הדיוני, ניתן פטור מתשלום יתרת האגרה.