עקרת בית "ניצולת" סרטן שד ערערה על אחוזי הנכות שפסק לה ביטוח לאומי (רק 37%) וזכתה

1.לפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) מיום 27/8/13 (להלן: החלטת הועדה), אשר קבעה כי נכותה של המערערת הינה בשיעור כולל של 37%.

2.רקע עובדתי

א.המערערת, ילידת 11/4/77 הינה עקרת בית. המערערת אובחנה כסובלת, בין היתר, מסרטן שד, אשר בגינו עברה טיפולים כימותרפיים וקרינתיים וכן ניתוח לכריתת שד ובלוטות לימפה.

ב.ועדה רפואית קבעה למערעת ביום 12.12.12, נכות צמיתה בשיעור 25% (נספח ב' להודעת הערעור).

על החלטה זו הגישה המערערת ערר לוועדה הרפואית לערערים (נספח ג' להודעת הערעור).

ג.עניינה של המערערת עמד בפני הועדה, אשר התכנסה בשני מועדים שונים, ביום 18/6/13 וביום 27/8/13.

הוועדה לערערעים קבעה כי נכותה של המערערת הינה בשיעור כולל של 37% בגין הליקויים שלהלן: בצקת לימפטית (15%); אי ספיקת כליות קלה (15%); סרטן שד שמאל (50% מיום 1/1/13 ועד 30/4/13) ו- 25% צמיתה החל מיום 1/5/13). בגין תת תריסיות מאוזנת ובגין פגימות נוספות ביד שמאל נפסקו למערערת 0% נכות (נספח א' להודעת הערעור).

על החלטת הוועדה נסוב הערעור שלפני.

3.טענות המערערת בתמצית הינן, כדלקמן:

א.הועדה לא העניקה למערערת נכות זמנית או צמיתה בגין מחלת הסרטן החל מיום 1/5/13 – הנכות שנקבעה למערערת בהתאם לסעיף 28(א)(2) איננה בגין מחלת הסרטן, אלא בגין כריתת שד שעברה המערערת. הועדה כלל לא מתייחסת למחלת הסרטן לאחר תקופת הזמניות וזאת למרות שמצוין בפרוטוקול הועדה במפורש כי המערערת עודנה מטופלת בטמוקסיפן בגין הסרטן. מכך ניתן להבין שהסרטן לא חלף. היעדר התייחסות למחלת הסרטן לאחר תום תקופת הזמניות מהווה פגם משפטי בהחלטת הועדה. על הועדה היה להעניק למערערת נכות בגין מחלת הסרטן, שכן המערערת נמצאת בשלב רימיסיה של המחלה. בהתאם למצבה, היה על הועדה לקבוע למערערת נכות בשיעור 50% לפי סעיף 3(1)(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז – 1956 (להלן: התקנות).

ב.המשיב, באמצעות הנחיות פנימיות, מנחה את הרופאים היושבים בוועדות הרפואיות לפעול בניגוד לתקנות, ומורה להם, תוך שלילת שיקול דעתם הרפואי, איזו שיעורי נכות לקבוע במקרה של סרטן. ההנחיות הפנימיות של המשיב קובעות כי "אישה שעברה כריתת שד ונמצאת בהפוגה מלאה – אין הצדקה למתן דרגת נכות רפואית גבוהה עם דרגת אי כושר". הנחיה זו היא פסולה מעיקרה.

ג.הועדה קבעה למערערת נכות בגין הפגיעה בכליות, אשר אינה תואמת את מצבה הרפואי. ראשית, נקבעו למערערת 10% נכות בהתאם לסעיף 22(3)(א) לתקנות, אשר מקנה נכות בגין כריתה חלקית של כליה אחת, ללא הפרעות בפעולת החלק הנותר של הכליה והכליה השניה. המערערת מעולם לא עברה ניתוח לכריתת כליה או חלק ממנה, ועל כן יישום סעיף הליקוי בעניינה הוא שגוי.

שנית, המערערת הגישה לוועדה אישור רפואי ממנו עולה כי היא סובלת מאי ספיקת כליות עם הממצאים הבאים: "קריאטינין בדם 2.09, אוראה בדם 108 ובבדיקת שתן הפרשת חלבון 876". תיעוד זה מתאים באופן מדויק לסעיף 22(7)(ג), המקנה 50% נכות, ועל כן היה על הועדה ליישם סעיף ליקוי זה ביחס למערערת.

ד.הועדה לא קבעה כל נכות בגין בלוטת התריס, על אף שהמערערת מקבלת טיפול תרופתי קבוע – המערערת עברה ניתוח לכריתת בלוטת התריס ומאז מטופלת באלקטרוקסין. חרף הטיפול אין איזון בתפקוד הבלוטה, כפי שעולה בבירור ממסמכים רפואיים שהציגה המערערת לוועדה.

על כן, לא ברור מדוע רשמה הועדה כי מדובר בתת תריסיות מאוזנת ומדוע קבעה נכות בהתאם לסעיף 3(א)(1) לתקנות שעוסק במצב שבו לא נשארו סימני מחלה. המערערת מפנה לסעיף 1(3)(ב) הקובע כי כאשר מבוטח משיג איזון של הבלוטה באמצעות טיפול תרופתי או טיפול אחר הניתן בהתמדה יש לקבוע נכות בשיעור 10%.