עקיבא נ' פרנקל פורת ואח'

פסק דין

בפני תביעת התובעת לפצותה בגין נזקים עקיפים שנגרמו לה כתוצאה מתאונה שארעה ביום 10.8.10. עפ"י אישור ההפסדים שבפני, לאחר שהתובעת שופתה על הנזק הישיר שנגרם לרכבה על ידי מבטחתה, נזקי של התובעת עומדים על סך של 1,608 ₪, כאשר בנוסף לכך תבעה פיצוי על נזק לא ממוני בסך של 1,500 ₪.

אין מחלוקת כי התאונה ארעה בשעת בוקר על גשר הקריות, בעת שהתובעת נסעה ברכב מ.ר. 8625236 (להלן: "רכב התובעת") מכיוון צפון לדרום ואילו הנתבעת 1, נסעה ברכב מ.ר. 2642219, (להלן: "רכב הנתבעת") שהיה מבוטח ע"י נתבעת 2 מכיוון דרום לצפון.

הנזק לרכב התובעת נגרם כתוצאה משפשוף צדי הרכבים זה בזה, כאשר ברכב התובעת נגרם נזק לכל אורך הצד השמאלי של רכבה ואילו ברכב הנתבעת נגרם נזק קל בהרבה שהתמצה בפגיעה במראה ומעיכה קלה בדלת שמאלית קדמית, נזק שלא תוקן עד היום.

המחלוקת בין הצדדים, אשר לגביה נשמעו עדויות התובעת והנתבעת בלבד, נוגעת למעשה לשאלה מי מבין הרכבים סטה ממסלול נסיעתו ופגע ברכב האחר, כאשר אין בסימני הנזק ברכבים לסייע לנו בהכרעה במחלוקת זו משום שהנזק יכול להסתדר עם כל אחת מהגרסאות.

לגירסת התובעת התאונה ארעה כאשר רכבה היה בעצירה מוחלטת בפקק לכיוון נסיעתה, או אז הגיע רכב הנתבעת במסלול הנגדי, במהירות, וללא כל סיבה נראית לעין סטה לעברה ופגע ברכבה. התובעת הסבירה כי במועד התאונה בוצעו עבודות בצידו האחר של הגשר (כאשר הגשר בנוי משני גשרים נפרדים כאשר בכל אחד מהם שני מסלולים לכיוון הנסיעה), כך שכל התנועה עברה בגשר אחד ובו מסלול נסיעה לכל כיוון.

לעומתה טענה הנתבעת כי היא נסעה במסלול נסיעתה ולפתע, בעת שכבר עברה את שיא הגשר והחלה בירידה צפונה, חשה לפתע חבטה ברכבה מצד שמאל שנגרמה כתוצאה מסטיית התובע לעברה. יצויין כי בכתב הגנתה צויין כי המסלול הימני ביותר בגשר היה סגור לתנועה, אולם בענין זה חולקת התובעת וטוענת כי אין בכלל מסלול נוסף בגשר זה, אלא שכאשר בגרסתה, הגשר הנוסף היה סגור לחלוטין בשל העבודות. הנתבעת במהלך עדותה הודתה כי לסגירת המסלול הנטענת על ידה לא היתה כל השפעה על התרחשות התאונה.

לאחר שמיעת העדויות בפני, שוכנעתי כי התאונה ארעה כטענת התובעת, בעת שרכב הנתבעת סטה לעברה. אמנם נכון כי עדותה של התובעת הינה עדות יחידה של בעל דין, ולפיכך על בית המשפט לנמק מדוע הוא מחליט לבסס עליה את הכרעתו, אולם במקרה זה לא מצאתי כל סתירות או בקיעים בעדותה שימנעו זאת. אמנם נכון כי אותות הלחץ שהפגינה התובעת במהלך עדותה היו בולטים אולם במקרה זה אינני סבורה כי יש בכך לפגום בעדותה אלא דווקא לחזקה. תיאורה של התובעת את אופן התרחשות התאונה והשתלשלות הענינים לאחריה, גם אם היה דרמטי במידה מסוימת, לא פגם לטעמי בעדות.

לעומתה, עדות הנתבעת, עשתה עלי רושם כעדות מחושבת שמטרתה לדחות מעליה את האחריות להתרחשות התאונה, וסבירה בעיני, מבין שתי הגרסאות, גרסת התובעת כי בכיוון נסיעתה לחיפה בשעות הבוקר אכן היה פקק שמנע נסיעה, אם לא לחלוטין, אז כמעט לחלוטין, ואילו בכיוון השני התנועה זרמה בחופשיות יותר.

יתירה מכך, כפי שהוזכר לעיל, נראה כי הנתבעת בנסיון להרחיק מעליה את האחריות להתרחשות הטענה העלתה טענה בדבר סגירת מסלול ימני, תוך נסיון ליצור רושם כי היה בכך לגרום לסטיית רכבה של התובעת לעברה, אולם התברר בעדותה שאין לסגירת מסלול זו (ככל שהיתה בכלל מקום בו אין בכל אחד מהגשרים יותר משני מסלולים) כל השפעה על התרחשות התאונה.

אשר על כן אני מעדיפה את גרסת התובעת תוך קביעה כי התאונה ארעה כתוצאה מסטיית רכב הנתבעת לעבר רכבה. בנסיבות אלו אין מקום לייחוס אשם תורם כלשהו.

לפיכך אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את הסך של 1,608 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד היום, וכן הוצאות בסך של 350 ₪.

אין מקום לפסיקת פיצוי נזק לא ממוני.

ניתן היום, ט' אדר ב תשע"ד, 11 מרץ 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: