עצירת רכב באופן שיש בו משום הפרעה לתנועה

הכרעת דין

האשמה ומהלך הדיון

1. הנאשם מר מלבין דרור הואשם בעבירה על תקנה 1(71( )הפרעה לתנועה(לתקנות התעבורה
התשכ"א1961-. הטענה העובדתית היא כי ביום 3.9.00 וסמוך לשעה 11:20 ברח' יוסי בן
יועזר רשב"ג בירושלים עצר הנאשם את רכבו המסחרי באופן שיש בו משום הפרעה לתנועה.

החלטתי לזכות את הנאשם.

2. הנאשם ביקש להישפט וכפר באשמה בתאריך 14.5.01. המשפט נשמע בפניי והסתיים ביום
7.6.01.

3. .מטעם התביעה העיד השוטר, רס"ל לוי יצחק, וכן )להלן: "השוטר"( וכן הוגש דו"ח
שערך במקום ומסומן ת1/. הנאשם העיד מטעם עצמו וכן צרף עמו 20 צילומים של המקום
שסומנו 1 עד 20.

4. טענת הנאשם בקליפת אגוז פשוטה. לרגל עיסוקיו היה צריך להגיע אל אחת מהחנויות
באזור. הנאשם חיפש מקום חניה כחוק וכדין ומצא מקום שאיננו אסור ועל פי שיקול דעתו
לא הפריע לתנועה. אשר לכן, אין הוא מסכים עם קביעת השוטר כי הפריע לתנועה. לציין
שהשוטר בהגינותו הודה כי איננו זוכר מעבר לכתוב בדו"ח ולכן קיבלתי את גרסת הנאשם
לגבי מקום החניה כפי שהופיע בתמונות הרבות שהגיש.

5. לצורך עיון בטענות הצדדים, ננתח ראשית את התקנה הרלבנטית ואח"כ נבדוק את השלכתה
במקרה שלפנינו.