עפוני נ' כנעאן

החלטה בבקשה לדחיית התביעה על הסף

1.ביום 8.3.1995 נחתם בין המבקש לבין המשיבה הסכם מכר, על-פיו מכר המבקש למשיבה את זכויותיו "בשטח של 3 ד'" בחלקה 1 בגוש 19376 בעראבה (להלן: המקרקעין), בתמורה לסך 60,000 ₪, שהינם 20,000 דולר ארה"ב (להלן: ההסכם או ההסכם הראשון). בהסכם הצהיר המבקש, בין השאר, כי הינו הבעלים ו/או המחזיק הבלעדי של הממכר, וכי קנה אותו מאחיו יוסף. (יוער כי בנסח רישום מפנקס הזכויות מאוגוסט 2005 עולה כי שטח חלקה 1 האמורה הינו 17,539 מ"ר, וכי המבקש רשום כבעלים של 1/10 חלקים ממנה, יוסף כנענה רשום אף הוא כבעלים של 1/10 ממנה, ואילו המשיבה אינה בעלת זכויות בחלקה ואף לא נרשמה לטובתה הערת אזהרה).

2.ביום 27.9.2011 הגישה המשיבה בבית המשפט המחוזי בחיפה תביעה נגד המבקש ונגד ח'ליל חוטבא (להלן: חוטבא), שכותרתה "פסק דין הצהרתי", ואשר סומנה כת"א 54771-09-11 (להלן: התביעה לסעד הצהרתי). בכתב התביעה נטען כי המבקש לא נקט כל פעולה להעברת זכויותיו במקרקעין לידי המשיבה, כפי שהתחייב בהסכם, כי המשיבה גילתה כי ביום 26.10.2003 המבקש מכר לחוטבא חלק מהמקרקעין (להלן: ההסכם השני), וכי "מיד פנתה התובעת למשטרת משגב והגישה תלונה נגד הנתבע על מרמה והונאה במסגרת פ.א. 48106/07" (ההדגשה הוספה - א"ג). בתביעה לסעד הצהרתי המשיבה עתרה לקבלת הסעדים הבאים: (1) מתן פסק דין הצהרתי לפיו ההסכם השני הינו בטל, ומתן הוראה לרשם המקרקעין לרשום את המשיבה כבעלים של 3,000 מ"ר במקרקעין בכפוף לתשלום מסים; (2) לחילופין, אם יתברר כי בבעלות המשיב רק 1/10 חלקים במקרקעין - להורות לרשם המקרקעין לרשום את המשיבה כבעלים של 1/10 חלקים במקרקעין ולחייב את המשיב לשלם לה את השווי של 1/10 חלקים במקרקעין; (3) לחילופי חילופין - לחייב את המשיב בהשבה של 20,000 דולר ארה"ב ובהפרש בין שווי הממכר כיום לשוויו בעת כריתת ההסכם הראשון. בכתב ההגנה שהגיש המבקש הוא העלה מספר טענות סף, וביניהן טענת התיישנות.

בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 19.2.2013 נקבע (ההדגשה הוספה - א"ג):

"ניתנת אורכה לתובעת להגדיר את הסעד המבוקש, שכן בכותרת נרשם "פסק דין הצהרתי" אך על פי תוכן כתב התביעה נתבע גם סעד כספי, הגם שלכאורה מדובר בסעד כספי שאינו בסמכות עניינית של בית משפט זה. תוך 30 יום תבהיר התובעת את עמדתה, שאם לא כן ייוותר הסעד ההצהרתי בלבד נוכח האמור לעיל".

המשיבה לא הגישה עמדתה בענין, וביום 28.10.2013 החלה בבית המשפט המחוזי שמיעת הראיות בתביעה לסעד ההצהרתי.

3.ביום 28.10.2013 הגישה המשיבה את התביעה הנוכחית, בסך 685,000 ₪ - לפיצוי בגין שווי הממכר נשוא ההסכם הראשון (בהתאם להערכת שמאי שצורפה לכתב התביעה).

טענות המבקש

4.המבקש הגיש בקשה לדחייה על הסף של התביעה הנוכחית, מטעמים של התיישנות והשתק עילה.

5.לטענת המבקש, מאז ההסכם הראשון, שנכרת בשנת 1995, חלפו מעל 18 שנים, במהלכן ישבה המשיבה בחיבוק ידיים. אף לשיטת המשיבה, מאז שנודע לה על ההסכם השני, בסמוך לשנת 2003, חלפו מעל שבע שנים עד אשר היא הגישה את התביעה לסעד ההצהרתי, ולפיכך חלה התיישנות של התביעה הנוכחית.

6.המבקש טען כי הימנעות המשיבה לפעול על-פי החלטת בית המשפט המחוזי מיום 19.2.2013 ולהודיע עמדתה בדבר הסעדים הנתבעים על-ידה, מהווה השתק עילה, וכי זהות הצדדים וזהות העילה בתביעה לסעד ההצהרתי ובתביעה הנוכחית מקימים מחסום להתדיינות נוספת בבית משפט זה.

טענות המשיבה

7.המשיבה טענה כי יש לדחות את טענת ההתיישנות, מאחר ולדעתה מנין תקופת ההתיישנות יחל רק לאחר שיינתן פסק הדין בתביעה לסעד ההצהרתי, בו תיקבע זכותה (או זכותו של חוטבא) במקרקעין נשוא ההסכם הראשון.

8.לטענת המשיבה הגשת תביעה לסעד הצהרתי בבית המשפט המחוזי אינה מונעת ממנה להגיש תביעה כספית לבית משפט השלום, וזאת בהתאם להלכה הקובעת כי מי שזכה בסעד הצהרתי רשאי להגיש תביעה נפרדת למתן סעד אופרטיבי ללא צורך בהגשת בקשה לפיצול סעדים. לפיכך, סבורה המשיבה, אף דינה של טענת ההשתק להידחות.

טענת ההתיישנות

9.דין טענת ההתיישנות להידחות מהטעמים הבאים:

(א)תביעתה הכספית של המשיבה, לקבלת שווי-הקרקע אותה רכשה בהסכם הראשון, הינה תביעה לפיצויי קיום, במידה וכתוצאה מפסק הדין שיינתן בתביעה לסעד ההצהרתי לא תהא תוחלת לאכיפה, והעברת הממכר על שמה תתברר כבלתי אפשרית. פיצויי הקיום הנתבעים על-ידי המשיבה הם התחליף הקרוב ביותר לאכיפת ההסכם. מדובר, איפוא, בתביעה "במקרקעין". בהינתן העובדה כי המקרקעין נשוא ההסכם הראשון הינם מקרקעין מוסדרים, חלה לגבי תביעה זו (לסעד כספי כדי שווי הנכס) תקופת התיישנות של עשרים וחמש שנים, כקבוע בסעיף 5 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן: חוק ההתיישנות). אף אם נראה את מועד כריתת ההסכם הראשון כמועד תחילת מניין ההתיישנות, אליבא דכולי עלמא טרם חלפה תקופת ההתיישנות ביום הגשת התביעה הנוכחית. ראו: ע"א 8234/09 שם טוב נ' פרץ, פסקה 26 לפסק דינה של השופטת חיות (פורסם בנבו, 21.3.2011).

תביעת המשיבה לפיצויי קיום, הנגזרת מתביעה לאכיפה כאשר זו מתבררת כבלתי אפשרית, הינה תביעה לאכיפת זכות במקרקעין, אשר לגביה תקופת ההתיישנות הרלוונטית הינה עשרים וחמש שנה. זכות במקרקעין - כיצד ? על-פי הלכת אהרונוב (ע"א 189/95 בנק אוצר החייל בע"מ נ' אהרונוב, פ"ד נג(4) 199 (1999)) - כאשר בין צדדים נכרת חוזה להעברת זכויות במקרקעין, אך העסקה לא הושלמה ברישום, הרי כל עוד לא הושלמה - אוחז הרוכש בזכות קניין שביושר. הלכה זו, שהכתה שורשים והינה ההלכה הנוהגת, מעניקה למשיבה זכות שביושר נוסח ישראל, אשר התביעה לאכיפתה (או לקבלת שווי האכיפה) הינה תביעה לאכיפת זכות במקרקעין. ראו: ע"א 7231/10 תלמוד תורה בית יהודה קרית אתא נ' עיריית קריית אתא, פסקות 10-9 לפסק דינו של השופט עמית (פורסם בנבו, 17.10.2012).

(ב)אפילו הייתה מסווגת תביעת המשיבה כתביעה "בשאינו מקרקעין", ותקופת ההתיישנות הייתה שבע שנים בלבד, אין לומר כי חלפה תקופה זו במקרה הנוכחי. הדרך למסקנה זו עוברת דרך בדיקה אימתי מתחיל מנין תקופת ההתיישנות, ובדיקה אימתי הוא נפסק.

נבדוק תחילה מתי הוא נפסק. האם לאור סעיף 15 לחוק ההתיישנות ניתן לקבוע כי מנין תקופת ההתיישנות מוקפא החל מהגשת התביעה לסעד הצהרתי, ביום 27.9.2011, ועד לתום בירורה של אותה תביעה? בבש"א 15368/05 בת"א (מחוזי חי') 195/01 מדינת ישראל אגף המכס נ' גיל אימפורט בע"מ (פורסם בנבו, 11.7.2006) נותח והוחל הרציונל של סעיף 15 האמור, ונקבע כי כאשר התביעה הראשונה הינה לסעד הצהרתי, ובעקבות קבלתה (או דחייתה) קמה הזכות להגשת תביעה נוספת לסעד אופרטיבי, לא תחשב התקופה בה נוהלה התביעה הראשונה לצורך תקופת ההתיישנות. עולה מכך, כי במקרה שבפנינו מנין תקופת ההתיישנות יסתיים ביום 27.9.2011, הוא המועד בו הוגשה התביעה לסעד הצהרתי.