עפארה נ' שטוסר ואח'

פסק דין

בפניי תביעת התובע כנגד הנתבעים, לקבלת פיצויים בגין נזקי הרכוש שנגרמו לו עקב פגיעת רכבו בתאונה בה היו מעורבים רכבי הצדדים ביום 24.12.09.

במועדים הרלבנטיים לתביעה, התובע היה הבעלים והנהג ברכב מסחרי מסוג קרייזלר.

הנתבע 1 היה הבעלים של רכב פרטי מסוג יונדאי (להלן: "היונדאי"), והנתבעת 2 הייתה המבטחת של היונדאי על פי פוליסה לביטוח רכב מקיף.

במועד התאונה, רכב הנתבעים היה נהוג בידי הגב' שושנה שטוסר שהעידה בפניי בדיון שהתקיים היום.

ייאמר מייד, כי מהימנה עליי עדותה של הגב' שטוסר במלואה. התרשמתי מאוד מאמינותה. לא זו אף זו: עדותה של הגב' שטוסר מתיישבת עם היגיון הדברים, השכל הישר ומוקדי הנזקים ברכבים, הכל כפי שיפורט בהמשך.

על פי עדותה של הגב' שטוסר, התאונה ארעה בשעות הבוקר ולא בשעות אחה"צ או שעות הערב כנטען על ידי התובע. היונדאי לא יצאה מחניה כנטען על ידי התובע, והתאונה ארעה בנסיבות שונות לחלוטין מהנסיבות הנטענות על ידי התובע.

כעולה מעדותה של הגב' שטוסר, ביום התאונה, בין השעות 07:30 עד 07:45, היא נסעה ברחוב הגפן בחיפה, עברה את הכיכר המובילה לכיוון סטלה מאריס וחיפשה מקום חניה בצד ימין. במהלך נסיעתה, ומשלא מצאה מקום חניה בצד ימין, ומשראתה שבצד השני כן נמצאים מקומות חניה, אותתה על מנת לפנות שמאלה, ומשראתה שאין רכבים מהכיוון הנגדי החלה בפניית פרסה שמאלה. למותר לציין, כי הקו המפריד בין שני נתיבי הנסיעה בכביש הינו קו מקווקו ומאפשר פנייה שמאלה. התובע, שכנראה נסע מאחורי היונדאי, ניסה לעקוף אותה מצד שמאל ופגע בה. היונדאי נפגעה בפנס הקדמי שמאלי ורכבו של התובע ניזוק באופן קל בדלת הקדמית בצד ימין.

למותר לציין, כי טענת התובע, לפיה, עניין פניית הפרסה נשמע לראשונה רק בדיון היום ולא נטען מקודם, וכי קיימת סתירה בין תיאור נסיבות התאונה כפי שמולאו בטופס פניית הנתבע 1 למבטחתו לבין עדות הנהגת בבית המשפט, אין בה כל ממש. נסיבות התאונה די ברורות; הנהגת התכוונה לפנות שמאלה ולהמשיך בנתיב הנגדי לצורך החנייה. בין נסיבות אלו לבין עשיית פרסה אין כל סתירה.

מנגד, עדותו של התובע הייתה לאקונית ובלתי מתקבלת על הדעת, ולהלן אנמק:

התובע טען, כי רכבו נפגע בכנף קדמי ימין, דלת קדמית ימין, דלת אחורית ימין וכנף אחורי ימין. פגיעה זו אינה מתיישבת עם טענת התובע, לפיה היונדאי יצאה מחניה מצד ימין ופגעה ברכבו. בנסיבות הנטענות על ידי התובע, יותר סביר להניח כי הפגיעה תהיה נקודתית וממוקדת יותר ולא לאורך הרכב. בהקשר זה, התובע טען, במהלך עדותו בפניי כדלקמן: "הרגשתי בתחילה המכה בגלגל, חתכתי שמאלה כדי לנסות לברוח מהרכב. הרכב רץ אחריי והתחילה לגרור לי את הרכב". (ראו: עמ' 1 לפרוטוקול הדיון, שורות 13-14). מדובר בתיאור מופרך לחלוטין, חסר היגיון ובלתי סביר.

התובע חזר על התיאור המופרך הנ"ל גם במהלך חקירתו הנגדית,אך הפעם עם סתירה לעדותו הראשית, וזאת כדלקמן: " כשברחתי ימינה הגעתי לצד השני. המשכתי עם האוטו כדי לברוח, היא רדפה אחרי עם האוטו. זה לא שהיא דפקה ... ועצרה, היא המשיכה עם הרכב לכיוון הנגדי של הכביש". (ראו: עמ' 2 לפרוטוקול הדיון, שורות 1-3).

התובע סותר את עצמו מבחינת תיאור הכיוון אליו ברח, ולא ברי לאן הוא ברח. פעם אחת התובע טען כי ברח לשמאל, ופעם אחרת טען כי ברח לימין.

במהלך חקירתו הנגדית, התובע טען כי נהגת היונדאי "עשתה לי פס והמשיכה עד שעצרה באמצע הרכב" (ראו: עמ' 3 לפרוטוקול הדיון, שורה 32). טענה זו אינה מתיישבת עם הנזקים הנטענים על ידי התובע הכוללים נזק לכנף האחורי ברכבו.

על פי תמונות הנזק שהוגשו על ידי התובע, ניתן לראות כי למראה מצד ימין נגרם נזק. לכשנשאל התובע כיצד הוא מסביר את הפגיעה במראה מצד ימין, בהתחשב בעובדה כי רכבו הינו רכב מסחרי גבוה ורכב היונדאי הינו רכב נמוך, כאשר היונדאי נפגעה בפנס שמאל קדמי, לתובע לא היה הסבר ולא מענה (ראו: עמ' 4 לפרוטוקול הדיון, שורות 1-2).

התובע טען, כי היונדאי יצאה מחנייה, כאשר במהלך עדותו טען, כי לא ראה את היונדאי לפני התאונה (ראו: עמ' 2 לפרוטוקול הדיון, שורות 21-24).

התובע הכחיש כי רכבו היה מעורב בתאונות נוספות לאחר התאונה נשוא התביעה, ולאחר מכן שב וטען, כי ייתכן שכאשר אשתו הייתה משתמשת ברכב אזי כן היו לו תאונות לאחר התאונה נשוא התביעה (ראו: עמ' 3 לפרוטוקול הדיון, שורות 9-13).

מהמקובץ לעיל, ברי כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו, ולא הוכיח את גרסתו הנטענת לגבי נסיבות התאונה, ועל כן, דין תביעתו להידחות וכך אני מורה.

התובע ישא בהוצאות הנתבעים בסך של 1,200 ש"ח.

ניתן היום, ט' ניסן תשע"א, 13 אפריל 2011, בהעדר הצדדים.