עפאף נ' משרד הפנים

פסק דין

1.לבית משפט זה הוגשה ביום 29.1.2013 העתירה שבכותרת. היא כוונה נגד "טיפול ואי החלטת המשיב בבקשת ההתאזרחות שהוגשה בעניינה של העותרת". לפי העתירה, העותרת הגישה בקשת התאזרחות עוד ביום 25.3.2012. אלא שלפי הטענה, המשיב דורש בכל פעם מן העותרת להמציא לו מסמכים ותשובותיו לפניותיה הן לאקוניות. למרות שהעותרת המציאה לפי הטענה את כל המסמכים, לא ניתנה שום החלטה בבקשה. משעומדת העותרת לטענתה בכל הקריטריונים לאישור בקשתה, התבקש בית משפט זה לאשר את בקשת ההתאזרחות של העותרת.

2.בתגובה מטעם המשיב צוין שהמשיב מטפל בבקשות קודמות שהוגשו לו והוא מצוי בעומס רב. עוד צוין, שאין מקום לקדם את הטיפול בבקשתה של העותרת דווקא, רק בשל כך שהיא הגישה עתירה לבית משפט זה. לגופו של עניין, צוין שבעניין בקשתה של העותרת התקבלו כבר עמדות "גורמים שונים" והעותרת תתבקש להמציא מסמכים נוספים ועדכניים לשם המשך הטיפול בבקשה. זאת – תוך 30 יום ועל פי פירוט שצורף לתגובה (מכתב מיום 19.6.2013). ועוד צוין בהודעת המשיב, שהעותרת תזומן לשימוע וזאת בתוך 45 ימים מיום המצאת המסמכים כאמור.

3.מן ההודעות השונות שהוגשו לאחר מכן – הן על ידי העותרת והן על ידי המשיב – עולה שקיימת למעשה הסכמה על מחיקת העתירה שבכותרת בשלב זה. העותרת הסכימה להגיש את המסמכים המבוקשים בתוך 30 יום לשם ייעול המשך הטיפול, והגם שלטענתה חלק מהמסמכים כבר הוגשו בעבר. העותרת טענה אמנם, שיש לקבוע בפסק דין את חובת המשיב לתת החלטה סופית בעניינה תוך 45 יום מעת המצאת המסמכים למשיב. אלא שלא מצאתי מקום להתנות את מחיקת העתירה בעניין זה. עמדת המשיב, שלא נסתרה כעניין של נהליו, היא שיש לערוך לעותרת גם שימוע. בעניין השימוע ועריכתו, בא פירוט כבר בהודעת המשיב הנזכרת. העותרת לא הניחה בסיס לטענתה שלפיה יש מקום לקבוע שההחלטה הסופית בעניינה תינתן תוך 45 יום לאחר המצאת המסמכים. ועוד צוין גם על ידי המשיב בתגובה נוספת שהגיש, שלא כל המסמכים שהתבקשו בעבר הוגשו ובכלל זה יש צורך במסמכים שונים החל משנת 2009. במצב דברים זה, ובהמשך גם להתחייבות המשיב לזמן את העותרת לשימוע במועד שציין וגם "ליתן החלטה בעניינה [של העותרת] בתוך זמן סביר" (סעיף 13 להודעה המשלימה), הרי שדין העתירה להימחק כאמור בלא קביעה של תנאי נוסף.

4.לא מצאתי מקום בנסיבות העניין לעשות צו להוצאות. אכן, העותרת הצביעה על עיכוב נטען בטיפול בבקשתה ואין גם חולק על כך שרק בעקבות העתירה התקדם לכאורה הטיפול בבקשתה. עם זאת, הסוגיה המרכזית שלא התבררה כל צורכה – לא במסגרת טענות העותרת בעתירה הנקודתית שהוגשה; וגם לא בעמדות המשיב – היא סוגיית הזמן הסביר לטיפול בבקשות מעין אלה. הצדדים לא הניחו לפני בית המשפט תשתית מספקת להכרעה בעניין זה בכתבי הטענות; לא כל שכן במסגרת סוגיית החיוב בהוצאות. במצב דברים זה, אין גם מקום לקבוע שהגשת העתירה הייתה מוצדקת. ממילא דין הבקשה לחיוב בהוצאות להידחות וכל צד יישא בהוצאותיו. העתירה עצמה, כאמור לעיל – נמחקת.

המזכירות תשלח פסק-דין זה לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ח' אב תשע"ג, 15 יולי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: