עפ"ת 63511-11-14 רחמים נ' מדינת ישראל

1.לפני ערעור על גזר דינו של בית משפט לתעבורה בפ"ת (כב' הש' לאה שלזינגר שמאי) בתת"ע 2602-09-14, מיום 17.11.14 במסגרתו הורשע המערער, לאחר שהודה במיוחס לו בכתב האישום, בעבירה של התרת נהיגה לבלתי מורשה, בניגוד לסעיף 10(ב) לפקודת התעבורה [נוסח חדש].

הערעור נסוב אודות חומרת הענישה הנוגעת לרכיב הפסילה בפועל.

2.מכתב האישום עלה כי המערער התיר לאדם אחר, נעדר רישיון נהיגה תקף (להלן: "האחר"), לנהוג ברכב מסוג מלגזה (להלן: "המלגזה") , בשוק הסיטונאי שבצריפין.

3.בית משפט קמא גזר על המערער קנס בסך 1,200 ₪, פסילה למשך שלושה חודשים ופסילה מותנית לתקופה של חודשיים למשך שנתיים.

בית משפט קמא סיווג את הפסילה והתיר למערער, לנהוג במלגזה בלבד, בשטח השוק הסיטונאי בצריפין.

4.ב"כ המערער טען כי המערער התיר לאחר לנהוג במלגזה משום שסבר שהוא מורשה לנהיגה על כלי רכב מסוג זה, לאור כך שהיה עד למנהגו כאמור, במשך שנים.

באשר לעונש אשר הושת על המערער, טען ב"כ המערער כי הוא מחמיר נוכח אופיו המיוחד של כלי הרכב, ונוכח נסיבות ביצוע העבירה כפי שפורטו לעיל. כמו כן לאור נסיבותיו האישיות של המערער, גילו המתקדם והיותו תלוי בנהיגה לצרכי מחייתו. שכן נדרש להגיע למקום עסקו ולשוב ממנו, בשעות בלתי שגרתיות, בהן לא פועלים שירותי תחבורה ציבורית.

עוד טען ב"כ המערער כי למערער וותק נהיגה של 45 שנים וצבר לחובתו הרשעות בעשור האחרון אך בעבירות המסווגות כברירת משפט. הוא הדגיש את סמכותו של בית המשפט לגזור ענישה פחותה מעונש המינימום הקבוע לעבירה בחוק, וזאת בנסיבות מיוחדות המתקיימות בענייננו.

לאור האמור, עתר ב"כ המערער לבית המשפט לקבל את הערעור ולהסתפק בפסילה מותנית או לסווג את הפסילה כך שתחול על מלגזה בלבד, על מנת שיוכל המערער לנהוג מביתו למקום העבודה ובחזרה. לחילופין, להקל ברכיב הפסילה ולהפחית את משכה.

7.ב"כ המשיבה טען כי גזר דינו של בית משפט קמא מאוזן ומידתי. שכן לדבריו, אין להקל ראש בפוטנציאל הסיכון, הטמון במלגזה, הגם שנעשה בה שימוש, במתחם סגור.