עפ"ת 59233-05-15 גואר נ' מדינת ישראל

מבוא

1.לפניי ערעור על גזר הדין מיום 14.5.15 (להלן: גזר הדין), שניתן בבית משפט השלום לתעבורה בחדרה בתיק פל"א 1333-09-14 ע"י כב' השופט אהוד קפלן (להלן: בית משפט קמא). המערער הורשע, על פי הודאתו, בעבירה של נהיגה ללא רישיון, עבירה לפי סעיף 10(א) וסעיף 38(1) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א – 1961 (להלן: "פקודת התעבורה") ובעבירה של נהיגה ללא ביטוח בר תוקף, עבירה לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970. בית משפט קמא גזר על המערער עונש של חודשיים מאסר בפועל, שירוצו בחופף להפעלת מאסר על תנאי בן 7 חודשים, שהוטל על המערער בתיק תעבורה 406-08-12, באופן שנקבע, כי המערער ירצה עונש של 7 חודשי מאסר בפועל. כן הושתו על המערער העונשים הבאים: 5 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא כי לא יעבור המערער במשך שנתיים מיום שחרורו עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה או עבירה של נהיגה בפסילה, ויורשע בה, בין בתקופת התנאי ובין לאחריה; פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 24 חודשים בפועל ופסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 7 חודשים על תנאי למשך 3 שנים, והתנאי הוא שהמערער לא יעבור עבירה עליה הורשע בתיק זה או אחת העבירות המפורטות בתוספת הראשונה או השנייה לפקודת התעבורה.

2.הערעור מופנה כלפי רכיב המאסר בפועל בלבד.

גזר הדין

3.בפתח גזר הדין ציין בית משפט קמא, כי המערער הורשע, עפ"י הודאתו, בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום שעניינן , כאמור, נהיגה ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח בר תוקף.

בית משפט קמא הטעים, כי העבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה פוגעת בסדר הציבורי ובביטחון המשתמשים בדרך וקבע כי מתחם הענישה לגביה, בנסיבות בהן נעברה, נע בין חודש מאסר בפועל בעבודות שירות לשנת מאסר. במסגרת הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, ציין בית משפט קמא ,לקולא, את הודאתו בהזדמנות הראשונה של המערער. עם זאת, ציין בית משפט קמא, כי לחובת המערער 4 הרשעות קודמות בעבירות דומות.

4.בית משפט קמא התייחס לטיעוני הסנגור, לפיהם המערער ביצע את העבירה עת שאשתו התעלפה תוך כדי נהיגה. בית משפט קמא קבע בנקודה זו, כי אין כל אינדיקציה לטענה זו מאחר שהמערער הודה, כאמור, מבלי שנשמעו ראיות, והעניין הנ"ל אינו מוזכר בכתב האישום. בית משפט קמא הטעים, כי המערער הודה כאשר היה מיוצג וכי, בכל מקרה, לא מדובר באדם שהסיע את אשתו לבית חולים אלא לאזור של שטיפת מכוניות, כך שלא ברור בכלל הצורך בנהיגה ללא רישיון ובדחיפותה.

5.הוטעם בגזר הדין כי המערער נשלח לתסקיר שירות המבחן שהצביע על נסיבות אישיות קשות מאוד של המערער. בית משפט קמא ציין את המלצת שירות המבחן להאריך את עונש המאסר על תנאי התלוי ועומד נגד המערער. קצינת המבחן ביקשה בתסקירה, כי בית המשפט ייתן דעתו לכך שהמערער נמצא במעצר בית כ- 5 חודשים, דבר המהווה ,לדידה, הרתעה מפני חזרה על מעשים דומים. עם זאת בית משפט קמא קבע כי אין בידו לקבל את המלצת שירות המבחן בעניינו של המערער.

6.באשר למתחם העונש ההולם, הבהיר בית משפט קמא, כי סטייה מהמתחם אפשרית לפי תיקון 113 לחוק העונשין התשל"ז –1977 (להלן: חוק העונשין), עת שקיימים בעניינו של נאשם שיקולי שיקום. בית משפט קמא ציין כי מתסקיר שירות המבחן לא עולה כי המערער נטל או ייטול חלק בהליך שיקומי מתאים. עוד הטעים בית משפט קמא, כי אף לו היה רשאי לסטות ממתחם הענישה ולהטיל עונש של מאסר על תנאי, ממילא היה חייב להפעיל את המאסר על תנאי התלוי ועומד נגד המערער, שכן בהתאם להוראות חוק העונשין, לא היה רשאי בית המשפט להאריכו.