סיגל ויקי נ' מדינת ישראל

1.לפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בעכו (להלן: "בית משפט קמא") שניתן בגדרי תת"ע 5206-12-17.

ההליך בבית משפט קמא

2.לפני בית משפט קמא הונח כתב אישום בו יוחס למערערת ביצוע עבירה של נהיגה ברכב בדרך שאינה עירונית, במהירות העולה על המותר.

על פי כתב האישום, ביום 15/7/17, בשעה 09:46, נהגה המערערת באופנוע בכביש 8944 ממעלות לבירנית לכיוון צפון, וליד קילומטר מס' 3 נסעה במהירות של 117 קמ"ש, מקום בו המהירות המותרת היא 80 קמ"ש.

3.המערערת כפרה במיוחס לה. בעת מסירת התשובה לכתב האישום לא הייתה המערערת מיוצגת. בתשובתה לכתב האישום אמרה המערערת שלא נסעה מהר. לטענתה, זמן קצר קודם לכן עצר אותה שוטר אחר. לדבריה, נוכח אותו מפגש קודם היתה מודעת לקיומם של אנשי משטרה בקרבת מקום.

4.העבירה שעברה לכאורה המערערת נקלטה באמצעות מכשיר ממל"ז (להלן: "המכשיר"). השוטר שעצר אותה (להלן: "המפעיל") הציג לה את המכשיר ואמר לה שנסעה "ככה וככה". היא אמרה לו שלא נסעה מהר, אך זה לא סייע בעדה. או אז, ביקשה לדבריה לצלם את המכשיר. שוטר אחר שהיה במקום אמר למפעיל שהיא עומדת לצלם את המכשיר. אז כיבה המפעיל את המכשיר. לכן נאלצה המערערת לצלם את המכשיר כאשר הוא כבוי. המפעיל אמר כי המכשיר "נכבה לי".

5.נוכח תשובתה של המערערת נקבע הדיון להבאת ראיות. בעת דיון ההוכחות הייתה המערערת מיוצגת.

6.בדיון ההוכחות העיד מטעם המשיבה המפעיל שערך הודעת תשלום קנס ומסמך נלווה. מטעם ההגנה העידה המערערת.

7.בית משפט קמא מצא את עדות המפעיל מהימנה, הגם שלא קבע כי גרסת המערערת אינה ראויה לאמון. בצירוף למסמכים שערך המפעיל סבר בית משפט קמא שהוכחו לפניו עובדות האישום מעבר לכל ספק סביר. בהמשך, ביום 29/1/19, גזר בית משפט קמא את דינה של המערערת. בגזר הדין הטיל בית משפט קמא על המערערת פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של חודשיים וזאת על תנאי למשך שנתיים, והתנאי הוא שלא תעבור עבירה בה הורשעה או אחת העבירות המפורטות בתוספת הראשונה או השנייה לפקודת התעבורה [נוסח חדש]. כן הוטל קנס בסך 1,000 ₪ לתשלום תוך 90 יום.

הערעור

8.המערערת ממאנת להשלים עם הרשעתה.

בהודעת הערעור נטען כי המפעיל לא ציין לגבי אחת הבדיקות שערך כי הייתה תקינה, בניגוד לבדיקות אחרות אותן ערך למכשיר. כן נטען כי המפעיל ערך את אותה בדיקה באמצעות עמוד תאורה, במקום בו קיימים עמודי תאורה רבים מבלי שרשם את מספר העמוד. משכך לא ניתן לדעת שהבדיקה בוצעה על עמוד תאורה העונה לדרישות נוהל ההפעלה של המכשיר. עוד נטען כי זווית המדידה בין המכשיר לרכב המטרה (האופנוע) אמורה להיות מינימלית. אלא שמדברי המפעיל לא ניתן היה לאמוד את הזווית, שכן הוא לא רשם אם הפעיל את המכשיר בהיותו בעמידה מחוץ לניידת המשטרתית או שמא בישיבה בתוכה. מעבר לדברים שרשם לא זכר המפעיל פרטים מלאים על אודות האירוע בעת שהעיד בבית משפט קמא. נוסף על כך, נטען כי שוטרים נוספים שהיו במקום לא ערכו כל מזכר או דוח על פעילותם ונוכח טיב המחלוקת, לרבות העובדה שהיה על מפעיל המכשיר להתביית על רכב דו-גלגלי, הייתה משמעות לאינטראקציה בין המפעיל למערערת.