עפ"ת 53944-11-14 קפלוטו נ' מדינת ישראל

1.בפני ערעור על החלטת בית משפט לתעבורה מרכז (כב' הש' טל אוסטפלד נאוי) שלא לבטל את פסק הדין שניתן בהעדר המערער (להלן: "פסק הדין") וכן על חומרת הענישה שנגזרה על המערער, ברכיב הפסילה.

2.ביום 6.7.14 רכב המערער על אופנוע שרישיון הרכב שלו פקע ביום 1.7.10.

3.המערער לא התייצב למשפטו וביום 19.10.14 נדון בהעדרו ונגזרו עליו העונשים הבאים:

א.קנס בסך של 2,500 ₪.

ב.פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה, למשך 12 חודשים.

ג. פסילה על תנאי של 12 חודשים מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה.

4.ב"כ המערער טען כי טעה בית משפט קמא משלא הורה על ביטול פסק הדין ואף לא נתן דעתו לכך כי האופנוע עמד במבחני הרישוי, כשעתיים לאחר מועד ביצוע העבירה.

כן טען ב"כ המערער כי טעה בית משפט קמא משהחמיר בעונשו של המערער ולא התחשב בוותק הנהיגה שלו וכן בכך כי רישיון הנהיגה נדרש לו לעבודתו ולא סיווג את הפסילה שהוטלה עליו בהתאם.

עוד נטען בהקשר לכך כי בית משפט קמא נקלע לכלל טעות במתחם העונש ההולם שקבע, אשר הרף העליון שלו עומד על שנה, תחת 6 חודשים כמתחייב וכן בכך שהטיל על המערער את הפסילה המקסימלית, על פי הרף העליון שקבע.

בהסתמך על פסיקה שהגיש עתר ב"כ המערער לבית המשפט להורות על קבלת הערעור.

5.ב"כ המשיבה טען כי בשים לב לעברו המכביד של המערער, אינו מצוי ממילא ברף התחתון של המתחם ולא ניתן להסתפק בפסילה הצופה פני עתיד בלבד. עוד לדבריו, המדובר במי שלא אך שזקף לחובתו 49 הרשעות קודמות אלא במהלך השנים 1984 ועד 1999, שב וביצע 7 עבירות זהות. כן לדבריו, משבחר המערער שלא להתייצב לדיון בבית משפט קמא ונמנע מלהעלות את כלל הטענות שהוא מעלה עתה, בדין הטיל עליו בית משפט קמא את הרף העליון של המתחם, ברכיב הפסילה.