פלוני נ' מדינת ישראל

רקע

1.לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט השלום לתעבורה בפתח תקווה (השופטת א' וישקין) בתיק גמ״ר 1526-11-19 מיום 30.6.22 (המועד בו ניתן החלק האופרטיבי של גזר הדין) ומיום 7.8.2022 (המועד בו ניתנו נימוקי גזר הדין). גזר הדין ניתן בעקבות הרשעת המערער, על יסוד הודאתו, בעבירה של גרימת מוות בנהיגה רשלנית, לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ״א – 1961.

2.לאחר שנשמעו טיעוני הצדדים לעונש, הוטלו על המערער העונשים הבאים: מאסר למשך 9 חודשים לריצוי בדרך של עבודות שירות; מאסר על תנאי של 10 חודשים למשך 3 שנים לבל יעבור על עבירה של גרם מוות ברשלנות; פסילה בפועל לתקופה של 15 שנים מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה; פסילה על תנאי של 6 חודשים למשך 3 שנים לבל יעבור על עבירה של נהיגה בזמן פסילה; פיצוי עונשי למשפחת המנוח בסך 20,000 ש״ח. בשולי גזר הדין נקבע, בעקבות הסכמת המערער, כי "היה וייוולד לו [למערער] בן זכר, יוסיף לשמו של הנולד את שמו של המנוח דימיטרי ז"ל."

הערעור מופנה כנגד חומרת גזר הדין וממוקד ברכיב הפיצוי וברכיב הפסילה בפועל. כן מופנה הערעור כנגד ההחלטה בגזר הדין הנוגעת לחיוב המערער לקרוא לבנו שייוולד על שם המנוח.

3.מעובדות כתב האישום המתוקן עולה שביום 5.7.19 בסמוך לשעה 12:04, נהג המערער ברכב בכביש 44 מכיוון צומת בית דגן לכיוון רמלה, כשעמו נסעו ברכב חברתו ושתי נערות נוספות. באותה עת רכב המנוח, דימיטרי קלישר ז"ל, על אופניו בנתיב הימני ביותר בדרך, בצמוד ולימין הקו המקווקו המפריד בין נתיב הנסיעה הימני ביותר, המיועד לפנייה ימינה בלבד (להלן: הנתיב הרביעי) לבין הנתיב הימני הישר מבין השלושה. המערער, שנסע בנתיב הימני מבין השלושה לישר, עקף מימין שני כלי רכב שנסעו לפניו, לאחד מהם מחוברת עגלה נגררת, ולצורך כך עבר לנתיב הרביעי. הנאשם לא שם ליבו לחיצי הנתיבים המצמצמים את נתיב הנסיעה בדרך והתעלם מתמרור המורה על שינוי במספר הנתיבים, כך שהנתיב הרביעי מיועד לפנייה ימינה בלבד. על מנת להשלים את עקיפת הרכב השני, החל המערער להשתלב בנתיב שמשמאלו, בעודו מתקרב אל המנוח, מבלי להאט או לעצור ומבלי להבחין בו כלל. על מנת להשלים את עקיפת הרכב השני, פגע המערער בעצמה עם חזית רכבו בחלק האחורי של אופני המנוח. כתוצאה מהפגיעה הועף המנוח באוויר, פגע במכסה המנוע של רכב המערער, בשמשה ובגג הרכב, הוטל על הכביש, ונפטר מפציעותיו במקום התאונה.

4.מתסקיר שירות המבחן מיום 14.11.21 עולה שהמערער כבן 24, רווק, עובד בתחום השיווק בשעות הבוקר ובשעות הערב במסעדה. המערער בעל תעודת בגרות ובעל תעודות הערכה והצטיינות מתקופת שירותו בצה״ל. עם שחרורו, החל המערער לעבוד בחברת הייטק. לדברי המערער, חל שינוי קיצוני בחייו מאז התאונה, הוא נפרד מבת זוגו, עזב את עבודתו, חזר להתגורר עם אמו ותיאר כי בתקופה הראשונית היה חסר מעש ולקה בהלם שפגע בתפקודו. המערער מטופל בטיפול פסיכולוגי פרטני לצורך עיבוד הטראומה ותיאר כי הטיפול מסייע לו בהתמודדות. להערכת עובדת סוציאלית וקרימינולוגית חברתית שיקומית המטפלת במערער, המערער מתמודד עם הפרעת דחק ופוסט טראומה, הערכה לה שותף אף שירות המבחן.

שירות המבחן התרשם מתחושות הצער, החרטה והבושה המלוות את המערער, רגשות אשם ודיסוננס בין תפיסתו העצמית לבין התאונה ומשמעויותיה. שירות המבחן ראה חשיבות בשילובו של המערער בקבוצה טיפולית, ולפיכך המליץ לדחות את הדיון בענייננו בשלושה חודשים.

5.מתסקיר משלים מיום 30.3.2022 עולה כי בתקופת הדחייה המערער שולב בטיפול קבוצתי בשירות המבחן, ייעודי לתחום ההריגה ברשלנות, הגיע בעקביות לטיפול ומסר כי המפגשים עם אנשים המתמודדים עם אירוע דומה סייעו לו בעיבוד הטראומה וההתמודדות היומיומית. ממנחות הקבוצה נמסר כי המערער היה פעיל בקבוצה ושיתף בפתיחות בתכנים הקשורים לתאונה. במקביל המשיך המערער לקחת חלק בטיפול פסיכולוגי פרטני.