עפ"ת 44860-10-14 כתר נ' מדינת ישראל

בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום לתעבורה (כב' השופט בנגו) מיום 14.5.2014 בו הורשע המבקש, לאחר שמיעת ראיות, בעבירה של כניסה לצומת שלא מהנתיב הימני ביותר, כאשר הוא נוהג ברכב סמיטריילר שמשקלו עולה על 10 טון, וזאת בניגוד לתקנה 36 (ה) לתקנותהתעבורה. על המבקש נגזר קנס בסך של 750 ₪ או 7 ימי מאסר תמורתו. בית המשפט קמא אפשר למבקש לשלם את הקנס בשלושה תשלומים.

בבקשה להארכת מועד שהוגשה רק ביום 28.10.2014 טען המבקש כי שלח את כתב הערעור באמצעות הדואר לפני חלוף 45 הימים שנקצבו להגשת הערעור אך אין בידו אסמכתא לכך.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה המבקש לא הבהיר האם הוא מערער על הכרעת הדין או גזר הדין ולטענתה אין להענות לבקשה בשל האיחור הרב בהגשתה.

דין הבקשה להארכת מועד הדחות.

לפי סעיף 201 לחוק סדר הדין הפלילי בית המשפט רשאי לבקשת מערער להרשות הגשת ערעור או בקשה לרשות ערעור לאחר שעברו התקופות האמורות בסעיפים 199 ו- 200 לחסד"פ. כאשר עסקינן בהליך הפלילי אין צורך ב- "טעמים מיוחדים" לשם מתן אורכה להגשת הערעור.

יחד עם זאת, בית המשפט העליון קבע לא אחת כי אין משמעות הדבר כי מתן אורכה בהליך פלילי ייעשה כדבר שבשגרה שהרי זהו היוצא מן הכלל ולכן אין ליתן אורכה להגשת ערעור בפלילים אלא בהתקיים "טעם ממשי המניח את הדעת"] בש"פ 5988/06 נגר נ' מדינת ישראל (25.7.06) וראה גם בש"פ 6125/09 רבין נ' מדינת ישראל (11.8.09)].