עפ"ת 42221-12-14 אילנה רוזנר נ' מדינת ישראל

1.לפני ערעור על פסק דינו של בית משפט לתעבורה מרכז (כב' הש' מגי כהן) מיום 12.11.14, במסגרתו נשפטה המערערת בהעדרה בגין ביצוע עבירה של נהיגה בדרך שאינה עירונית, במהירות של 116 קמ"ש, בעוד שהמהירות המותרת היא 90 קמ"ש ונגזר עליה תשלום קנס בסך של 750 ₪.

2.הדיון בעניינה של המערערת נקבע להקראה בבית משפט קמא ליום 12.11.14.

ביום 6.11.14 ניתנה החלטת בית משפט קמא בבקשה שהגיש ב"כ המערערת להורות על דחיית הדיון, מחמת כך כי טרם עלה בידו לצלם את חומר החקירה, כדלקמן: "הבקשה תידון במעמד הדיון" (להלן: "ההחלטה")

המערערת ובא כוחה לא התייצבו לדיון. בית משפט קמא מחק את הבקשה לדחיית הדיון, הרשיע את המערערת בהעדרה וגזר את דינה לתשלום קנס בסך של 750 ₪.

3.ב"כ המערערת טען כי הניח לתומו שמשמעות ההחלטה היא כי הדיון ייערך במעמד המשיבה בלבד במסגרתו ייקבע מועד נוסף לדיון.

עוד טען ב"כ המערערת כי סבר שהיה ותידחה הבקשה גופה, תהא פתוחה בפניו הדרך להתייצב לדיון באותו המועד. לאחר שהתחוור לו כי בית משפט קמא מחק את הבקשה לדחיית הדיון ושפט את המערערת בהעדרה, התייצב באופן מידי באולם הדיונים ועתר לביטול פסק הדין ואולם נענה בשלילה, מחמת כך כי הדיון בא אל קיצו. גם בקשות שהוגשו בכתב לביטול פסק הדין נדחו, חרף הסכמת המשיבה.

הוסיף וציין ב"כ המערערת כי המערערת ביקשה מיוזמתה להישפט ואף הסדירה את הייצוג לשם כך ונמנע ממנה יומה בבית המשפט, ביתר שאת בעת שהצביעה על הטעם בגינו לא התייצבה לדיון.

4.ב"כ המשיבה טענה כי המערערת ביקשה להסב את הדו"ח על שמה, במועד הקבוע בחוק. הקנס שהוטל על המערערת בסופו של יום הוא הקנס המקורי ועל כן עתרה לבית המשפט לדחות את הערעור.

דיון והכרעה