עפ"ת 36814-07-16 לולבה נ' מדינת ישראל

1.בפני ערעור על גזר דינו של בית המשפט לתעבורה בפתח תקווה (כב' השופטת מגי כהן) מיום 29.6.16.

2.המערער הורשע על פי הודאתו ביום 25.6.14 בבית המשפט לתעבורה בפתח תקווה (כב' השופטת מגי כהן) בעבירות של נהיגה בהיותו בלתי מורשה וללא פוליסת ביטוח, והושתו עליו ביום 8.6.15 של"צ בהיקף של 250 שעות על פי תוכנית שירות המבחן, לצד קנס ע"ס 500 ₪ או 15 ימי מאסר תמורתו, פסילה בפועל למשך 12 חודשים במצטבר לכל פסילה אחרת, פסילה על תנאי לתקופה של 4 חודשים למשך 3 שנים, שלא יעבור על העבירה בה הורשע כמו גם על אחת העבירות המפורטות בתוספת הראשונה ושנייה לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961, ומאסר מותנה לתקופה של 10 חודשים שלא יעבור בתוך 3 שנים עבירה של נהיגה בפסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה, ונהיגה ללא רישיון נהיגה תקף למעלה משנה.

על פי המפורט בכתב האישום נשוא הערעור - ביום 23.10.13 נהג הנאשם ברכב פרטי ברחובות, ביודעו כי הוא אינו אוחז ברישיון נהיגה בהיותו בלתי מורשה לנהיגה כלל בכלי רכב, וללא ביטוח תקף.

3.ביום 24.2.16 פנה שירות המבחן לבימ"ש קמא בבקשה להפקעת צו השל"צ לאור מעצרו של המערער במעצר בית בתיק אחר, באופן שמנע ממנו לקיים את צו השל"צ וצו המבחן בעניינו,

וביום 29.3.16 הורה בימ"ש קמא על הפקעת צו של"צ כאמור בעניינו של המערער.

ביום 29.6.16 ניתן גזר דין לאחר הפקעת של"צ ובו הושתו על המערער 8 חודשי מאסר לריצוי בפועל.

לעת הזאת, ניתן עיכוב ביצוע של עונש המאסר בפועל בלבד עד למתן פסק הדין בערעור דנן.

מכאן הערעור שבפניי.

4.בטיעוניו בערעור טען ב"כ המערער כי נפלו מספר טעויות מלפניו של בימ"ש קמא, הואיל ובשני גזרי הדין לא ציין מתחמי ענישה ולא נומק העונש שהושת על המערער, כשהעונש של 8 חודשי מאסר לכשעצמו חורג ממתחם הענישה בגין העבירות בהן הורשע, ואינו עולה בקנה אחד עם הענישה הנהוגה בעבירות דומות בבתי משפט לתעבורה.

בימ"ש קמא הורה על קבלת תסקיר שירות המבחן וחוות דעת ממונה ואז החליט לאמץ את המלצת השירות.

הגם שהעבירה של בלתי מורשה לנהיגה - חמורה, הרי מדובר בעבירה מהתוספת הראשונה לפקודת התעבורה, לצידה חובת פסילה ל-3 חודשים אך אין לצידה רכיב מאסר בפועל, בניגוד לעבירה של נהיגה בזמן פסילה.