עפ"ת 3651-01-16 רסלאן נ' מדינת ישראל

1. בפניי ערעור על הכרעת הדין מיום 19.6.15 ולחילופין על גזר הדין מיום 22.11.15 (להלן: הכרעת הדין ו- גזר הדין, בהתאמה), שניתנו ע"י בית משפט השלום לתעבורה בחיפה, כב' השופטת רונה פרסון (להלן: בית משפט קמא) בתת"ע 3245-02-14, במסגרתו הורשע המערער, לאחר שמיעת ראיות, בביצוע עבירה של נהיגה בשכרות, עבירה לפי סעיף 62(3),סעיף 64ב(א)(3) וסעיף 39 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה), ותקנה 169א לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה). במסגרת גזר הדין השית בית משפט קמא על המערער את העונשים הבאים: מאסר על תנאי לתקופה של 4 חודשים למשך 3 שנים, קנס בסך 1000 ₪, פסילה בפועל למשך 25 חודש, בניכוי פסילה מנהלית וכן פסילה על תנאי לתקופה של 4 חודשים למשך 3 שנים.

2. בעובדות כתב האישום, שהוגש בפני בית משפט קמא נגד המערער נטען, כדלקמן: בתאריך 2.1.14 בשעה 23:30 נהג המערער בחיפה, ברח' שער פלמר לכיוון רח' העצמאות בהיותו שיכור, בכך שבבדיקת נשיפה, אשר נערכה לו נמצא בגופו אלכוהול בריכוז של 540 מיקרוגרם בליטר אחד של אויר נשוף. המערער נהג כאשר עימו ברכב ארבעה נוסעים.

הכרעת הדין

3. לאחר שעיין בחומר הראיות ולאחר ששמע את העדים, התרשם מהופעתם בפניו ושקל טענות הצדדים הגיע בית משפט קמא, עפ"י הכרעת הדין, לכלל מסקנה, כי עובדות כתב האישום הוכחו בפניו מעבר לכל ספק סביר. בית משפט קמא הטעים כי מעובדות כתב האישום-ת/3- עולה, כי רס"מ זייתון ורס"ר דניאל עמדו בצומת שער פלמר לצורך ביצוע בדיקות שכרות לנהגים; רס"מ זייתון עצר את רכבו של המערער, ניגש אליו מהחלון הקדמי השמאלי וביקש ממנו רישיונות וברגע זה הריח ריח אלכוהול שנדף מפיו של המערער. עוד הוטעם כי רס"מ זייתון דרש מהמערער לבצע בדיקת נשיפון והמערער נכשל בבדיקה זו ועל כן החליט רס"מ זייתון לעכב את המערער לבדיקת נשיפה בתחנה ומרגע זה דרש מהמערער שלא לאכול, לשתות או לעשן. בית משפט קמא הוסיף וציין, כי הנוסעים שהיו עם המערער ברכב החלו להתלהם ולנסות למנוע ממנו להיכנס לניידת ובהמשך רס"מ זייתון הוביל את המערער לניידת והם נסעו יחד עם רס"ר דניאל לתחנה; בתחנת המשטרה רס"מ זייתון ערך למערער בדיקת נשיפה באמצעות מכשיר הינשוף ועל פי תוצאותיה נמצא בגוף המערער אלכוהול בריכוז של 540 מיקרוגרם בליטר אחד של אויר נשוף; נערך למערער שימוע בפני קצין משטרה, רישיונו נפסל ורכבו הושבת.

4. בית משפט קמא ציין בהכרעת הדין את הראיות בתיק וקבע כי הן מדברות בעד עצמן. ודוק, בבדיקת הינשוף נמצא אצל המערער אלכוהול בריכוז העולה על פי 2 מהכמות המותרת, בדיקה אשר בוצעה, על פי קביעת בית משפט קמא, ע"י מפעיל מוסמך, תוך מילוי הדרישות לבדיקת כיול המכשיר בתחילת המשמרת ועם סיומה, מה גם שעפ"י תעודת עובד הציבור-ת/11- נערכה למכשיר ביקורת תקופתית והמכשיר נמצא תקין. בית משפט קמא דחה את טענת ב"כ המערער, לפיה לא ניתן להתייחס באופן וודאי לאופן הבדיקה מאחר שאין יומן מפעיל ינשוף. בנקודה זו התבסס בית משפט קמא בהכרעת הדין על עדותו של רס"מ זייתון, אשר העיד, כי מיד לאחר שפלט הבדיקה של המערער יצא-ת/6, הוא מילא את פרטיו וחתם עליו וכן העיד הנ"ל כי בנוסף, מילא דו"ח מפורט על בדיקת השכרות שנערכה למערער, באמצעות ינשוף-ת/5. בית משפט קמא ציין כי גם מדו"ח הפעולה-ת/4- עולה, כי נמצאו אצל המערער מאפיינים המצביעים על חשד לשכרות – ריח אלכוהול חזק מהפה, התנהגות רדומה וכן כי המערער נפל בבדיקת הליכה על קו שבוצעה לו. טעם, כי במאפיינים הנ"ל יש כדי לחזק את תוצאות בדיקת הנשיפה.

5. בית משפט קמא דחה את טענת ב"כ המערער, כי היותו של המערער בפיקוח צמוד של רס"מ זייתון ורס"ר דניאל, מהרגע שעצרו אותו ועד הבאתו לתחנת המשטרה, מוטל בספק. בית משפט קמא הטעים כי מחומר הראיות עולה, כי המערער היה תחת השגחתם המלאה של רס"מ זייתון ורס"ר דניאל מהרגע שעצרו אותו, במהלך הנסיעה בניידת ועד שנערכה למערער בדיקת הינשוף בתחנת המשטרה. ביהמ"ש הפנה בנקודה זו לאמור בכתב האישום-ת/3- ובדו"ח הפעולה-ת/1- באשר למעצרו של המערער בשעה 23:30, כמו גם לסימון ע"י רס"מ זייתון בדו"ח ת/4, בסעיף 6, כי הודיע למערער בדבר עיכובו לבדיקת שכרות וכי, מאותו רגע, נאסר עליו לשתות, לאכול או לעשן, עד להוראה אחרת. עוד הוטעם כי בדו"ח ת/4 נרשם, כי המערער לא אכל, שתה, עישן או הקיא וכן לא הכניס דבר מה לפיו, במהלך משמורתו של רס"מ זייתון. נקבע, כי העמוד הנ"ל בדו"ח נחתם ע"י רס"מ זייתון בשעה 23:45. עוד נקבע בעניין זה, כי מפלט בדיקת הינשוף-ת/6- עולה כי הבדיקה נערכה למערער בשעה 23:59, היינו כרבע שעה לאחר מכן, במהלכה נסעו השוטרים יחד עם המערער בניידת לתחנת המשטרה, שאז היה תחת השגחתם המלאה. בית משפט קמא התרשם כי עדויותיהם של רס"מ זייתון ורס"ר דניאל אותן בחר לאמץ, ולפיהן המערער היה תחת השגחתם המלאה, מהימנות ומגובות בחומר הראיות, מה גם שגרסתם לא נסתרה בחקירה הנגדית בפני בית משפט קמא.

6. מנגד, בית משפט קמא מצא את עדותו של המערער מתחמקת ובלתי מהימנה. בית משפט קמא סקר את הסתירות והתמיהות העולות בין דברי המערער במהלך האירוע לבין הדברים העולים מחקירתו הנגדית של המערער בפני בית משפט קמא. ודוק, בחקירתו הנגדית טען המערער, כי לגם שלוק קטן של בירה, כדבריו, ואילו בדו"חות ת/2 ות/4 נרשמה גרסה אחרת- עפ"י ת/2- דו"ח העיכוב- שתה המערער, לגרסתו, רק בקבוק בירה ולא יכול היה לסיים ועפ"י הדו"ח ת/4- שתה המערער, לדבריו-" 3/4בירה של בקבוק קטן". כמו כן נקבע, כי קיימת סתירה בין גרסת המערער במהלך האירוע לבין גרסתו בחקירתו הנגדית באשר למקום בו שתה את הבירה. בית משפט קמא ציין, בנוסף, כי כמות האלכוהול שנמצאה אצל המערער אינה כמות גבולית, אלא חורגת מהכמות המותרת על פי תקנות התעבורה, באופן משמעותי וכן, כי גרסת המערער, כי שתה כמות קטנה של בירה, מנוגדת לתוצאות בדיקת הינשוף, כמו גם לתיאור העולה מכתב האישום-ת/3 ומדו"ח הפעולה-ת/1, כי מהמערער נדף ריח חזק של אלכוהול. עוד נקבע בנקודה זו, כי אף רס"ר דניאל העידה בחקירתה הנגדית- "שעצרתי את הרכב הרחתי ריח וגם שעיכבנו אותו לאחר שעשינו את בדיקת הנשיפה הרחתי ריח". בית משפט קמא ביכר, כאמור, את עדויות שני השוטרים כמהימנות ודחה את גרסת המערער והרשיע אותו בעבירה הנ"ל המיוחסת לו בכתב האישום.

גזר הדין

7. בית משפט קמא ציין, כי מתחם העונש הראוי בעבירות בהן הורשע המערער כולל פסילה בפועל לתקופה שבין 24 חודשים ל-36 חודשים, בצירוף עונשים הצופים פני עתיד וקנס. במסגרת הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, ציין בית משפט קמא בגזר הדין, כי המערער יליד שנת 1950, נוהג משנת 1982 וכי לחובתו 38 הרשעות תעבורה קודמות, האחרונה משנת 2010 , אף כי אין לחובת המערער הרשעה בעבירה דומה. לאחר ששמע את טיעוני הצדדים, בשים לב למהות העבירה ולעונש החובה הקבוע לצידה, עברו של המערער, מצבו הכלכלי והאישי ויתר הטיעונים שנשמעו בפניו, גזר בית משפט קמא על המערער את העונשים המפורטים לעיל.