אבו ראס נ' מדינת ישראל

1.לפני ערעור על פסק דינו של בית השלום לתעבורה בחדרה (להלן: "בית משפט קמא") שניתן ביום 2.3.17 בגדרי ת"ד 4023-08-15.

2.לפני בית משפט קמא הונח כתב אישום בו יוחסו למערער עבירות של אי ציות לתמרור עצור, נהיגה בקלות ראש, והתנהגות שגרמה נזק לרכוש וחבלה לגוף, לפי תקנה 64(ד) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה") ביחד עם סעיף 38(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: "פקודת התעבורה"), סעיף 62(2) לפקודת התעבורה, ותקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה.

כתב האישום

3.על-פי כתב האישום, בתאריך 6.5.15, סמוך לשעה 15:15, נהג המערער ברכב פרטי מסוג מזדה (להלן: "המזדה" או "רכב המזדה") ביציאה מברטעה לכיוון הצומת עם כביש מספר 6513 (להלן: "הצומת"). הכביש במקום היה יבש ותקין, הראות היתה טובה, ובכיוון נסיעת המערער מוצבים היו משני צדי הנתיב, על שטח הפרדה בנוי, תמרורי 302 ברורים ותקינים. אותה עת, בכביש מספר 6513 מצפון לדרום, משמאל לימין לכיוון נסיעת המערער, נסע רכב פרטי מסוג יונדאי (להלן: "היונדאי" או "רכב היונדאי") נהוג בידי נהגת (להלן: "הנהגת" או "נהגת היונדאי").

המערער נהג ברכב המזדה בקלות ראש, לא הבחין ברכב היונדאי, לא ציית לתמרור "עצור", לא נתן זכות קדימה לרכב היונדאי בדרך החוצה, נכנס לצומת, חסם את דרכה של נהגת היונדאי וכלי הרכב התנגשו.

כתוצאה מהתאונה נזקקו הנהגים לטיפול רפואי וניזוקו כלי הרכב.

ההליך לפני בית משפט קמא

4.בבית משפט קמא כפר המערער במיוחס לו וטען כי עצר בצומת, נתן זכות קדימה והמשיך בנסיעתו. המערער טען בבית משפט קמא כי אינו אחראי לקרות התאונה ואינו אשם בגרימתה. לפיכך, התקיים בבית משפט קמא הליך הוכחות במסגרתו העידו בוחן תנועה שחקר את האירוע (להלן: "הבוחן"), הנהגת והמערער. כן הוגשו ראיות בהסכמת המערער ללא חקירה של עורכיהן.

5.הבוחן ערך דוח, תרשים, תצלומים שרוכזו בתקליטור, דוח פעולה, סקיצה ודוח נזקים.

הבוחן אישר שרכב היונדאי הוא זה שפגע ברכב המזדה בו נהג המערער, אך את עדותו סיכם הבוחן במילים אלה: "ברגע שאתה חוסם דרכו אם אתה הולך מבחינה מילולית כן, הוא פגע בו, חסימת דרכו, אני אשים באמצע הדרך כיסא אתה תתנגש בו ולא הכיסא יתנגש בך".

הבוחן העיד, בין היתר, שרכבו של המערער לא נסע במהירות מאוד גבוהה ולא שלל אפשרות לפיה המערער אף עצר בטרם קרות התאונה. הבוחן הבהיר כי אפשר שעצירה במרכז הצומת בנתיב הנסיעה של רכב היונדאי לא תשאיר כלל סימני בלימה. מכל מקום, הבוחן לא יכול היה לקבוע אם רכבו של המערער היה בעצירה או בנסיעה איטית מאוד, אך הבהיר כי יש לערוך הבחנה בין קו עצירה, לקו תמרור, לקו צומת, בעוד שקו הצומת מהווה את הנקודה האחרונה בטרם הכניסה לנתיב הנסיעה, קו אותו אין לעבור.

אשר לרכב היונדאי, הסביר הבוחן כי על פי סימני הבלימה מהירות נסיעת הנהגת עמדה על 57.9 קמ"ש, הגם שיתכן שהיתה מהירה יותר קודם לתחילת הבלימה. עם זאת, המהירות המרבית בכביש בו נהגה הנהגת עומדת על 80 קמ"ש. הבוחן הסביר שאמנם רכב היונדאי פגע ברכב המזדה, אך רכב המזדה, רכבו של המערער, הוא זה שחסם את נתיב נסיעתו של רכב היונדאי.

6.נהגת היונדאי העידה: "עליתי מכביש 65 פניתי לכביש 6513, נסעתי נסיעה מאד מתונה, ונזהרתי בצומת, ראיתי את רכב הנאשם [המערער, ע.ק.] ועוד מכוניות ונסעתי לאט ובזהירות ופתאום הוא החליט לצאת ולא הספקתי לבלום רק הספקתי לזוז הצידה וחטפתי מהצד הוא נכנס ברכב מהצד". לדברי הנהגת, נהגה במהירות של 70-65 קמ"ש שכן מדובר ב"אזור מסוכן". עוד אמרה: "אני זוכרת את התמונה שלו יושב ואחז בהגה וחשבתי שהוא משותק ואני הייתי בהלם, לא יודעת מרחק". כן אמרה: "אני ראיתי אותו עומד בעצור, לא ראיתי כשהוא יצא, הוא יצא בשנייה האחרונה, הוא יצא ולא עצר בעצור, חשב שיש לו מספיק זמן והוא גם אמר לי שהוא חשב שיש לו מספיק זמן, משהו כזה לא יודעת".