עפ"ת 35485-06-14 בר נ' מדינת ישראל

ערעור על פסק דין (הכרעת דין וגזר דין), של בית משפט השלום לתעבורה באשקלון (כב' השופט לייבו), בתיק פ"ל 2726-10-12 מיום 1.614.

המערער הורשע, לאחר ניהול הוכחות, בעבירות של נהיגה רשלנית לפי סעיפים 62(2) ו- 38(12) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א – 1961 (להלן: "הפקודה"), נהיגה בשכרות, לפי סעיפים 62(3) ו-39א לפקודה ובדיקת שכרות, לפי תקנה 169ג לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961.

נגזרו על המערער עונשים של פסילת רישיון נהיגה ל- 28 חודשים, קנס כספי, מאסר על תנאי ופסילה על תנאי.

פסק הדין של בית המשפט קמא

כתב האישום ייחס למערער נהיגה תחת השפעת סמים, בכך שבתאריך 24.5.12, נהג ברכב, ובבדיקת שתן שמסר, נתגלתה חומצת חשיש, שהיא תוצר חילוף חומרים THC (בריכוזNG/ML 111) ריכוז הקריאטנין %MG119.

בית המשפט קמא קבע בהכרעת הדין את הקביעות הבאות:

1.תקינות הליך העיכוב וביצוע בדיקת השתן – לפי סעיף 169ג לתקנות התעבורה, העיכוב לצורך בדיקת שכרות מותנה בחשד סביר, לפיו נוהג רכב הוא שיכור.

נקבע, כי המערער התנהג בצורה מחשידה, בכך שהגביר מהירות, כשראה את השוטרים. כשעוכב, זרק דבר מה מרכבו, וברכב היה ריח של סם ושרידי מריחואנה על מכנסיו. עיניו של המערער היו אדומות. המערער אף הודה בחקירתו בצריכת סם מספר ימים קודם לכן.

כל אלה מקימים חשד סביר כנדרש בסעיף.

בנוסף, המערער הסכים למסור דגימת שתן לבדיקה, וגם אם לא היה מודע לזכותו לסרב, אין הדבר מחייב פסילה אוטומטית של הראיה. נדחתה טענת המערער, לפיה נגרם לו נזק ראייתי בכך שלא בוצעה בדיקת מאפיינים.

2.תקינות שרשרת העברת הסם – דגימת השתן שמסר המערער לחוקר, נמסרה לבוחן והונחה על ידו בתוך מקרר. כעבור שבוע נשלחה למכון הטוקסיקולוגי. על שקית הדגימה הודבקה מדבקה עם שמו של המערער. נקבע, לאחר שמיעת הראיות, כי הגם שלאחרים היתה גישה למקרר הנעול בו אוחסנה הדגימה, לא נמצאה פרצה בשרשרת העברת המוצג, והשקית גם לא נפתחה בדרך. עוד נקבע, כי התביעה הוכיחה מעל לכל ספק סביר, כי הדגימה שנלקחה מהמערער, היא זו שהועברה למכון.

3.ליקויי אחסנת הבדיקה – נקבע, כי למרות שהדגימה שהתה שבוע במקרר לפני העברתה, לא היה בכך כדי להשפיע על הממצאים. נהפוך הוא, מראיות ההגנה עלה, כי ככל שחולף הזמן, ריכוז הסם יורד, ואם נמצא סם בריכוז אסור על פי החוק, גם כעבור שבוע – הדבר מלמד על היקף השימוש בסם עובר לנהיגה. נדחתה טענה לפגם, נוכח אחסון הדגימה במקרר יחד עם מוצרי מזון.

4.משמעות ממצאי הבדיקה – נדחתה טענה לעישון פאסיבי, וזאת על רקע ריכוז הסם הגבוה. נקבע חוסר רלוונטיות לתוצאות בדיקת שתן שנערכה למערער במצ"ח שבוע או שבועיים לאחר האירוע, נוכח חלוף הזמן. נדחתה טענה ביחס לבדיקת שתן פרטית שערכה אם המערער לבנה. כמו כן, דחה בית המשפט קמא את חוות דעתו הנגדית של מומחה ההגנה, ביחס לתקינות עריכת הבדיקה במז"פ.