עפ"ת 33889-06-16 מדינת ישראל נ' חזבון(עציר)

1.בפני ערעורה של המדינה על העונש שנגזר לחסון ג'מיל חזבון (להלן: "המשיב"), אשר הורשע, על פי הודאתו, בבית המשפט קמא בעבירות שעניינן נהיגה ללא רישיון נהיגה, לפי סעיף 10 (א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א – 1961 (להלן: "הפקודה"), נהיגה בזמן פסילה לפי סעיף 67 לפקודה, וכן נהיגה ברכב ללא ביטוח, לפי סעיף 2(א)לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל – 1970.

כעולה מפסק דינה של ערכאה קמא, ביום 03/02/15 נתפס המשיב כשהוא נוהג ברכב מסחרי, בכביש פנימי במושב בן עמי, בהיותו פסול מלנהוג מתוקף פסק דין קודם שניתן נגדו בתיק פ"ל 4148-02-14 (להלן: "התיק הקודם"), שעה שאין בידו רישיון נהיגה וכן ביטוח לרכב בו נהג.

2.בית המשפט קמא (תיק פל"א 727-02-15, כב' השופט הבכיר יעקב בכר), גזר למשיב פסילה מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה למשך 12 חודשים, וכן הורה על הפעלת עונש פסילת רישיונות על תנאי, בן 3חודשים, שהיה תלוי ועומד נגדו מהתיק הקודם, במצטבר. כן הוטלו על המשיב עונשי פסילה על תנאי, 3,000 ₪ קנס, צו מבחן למשך שנה וחצי, וכן התחייבות להימנע מהעבירה בסך 5,000 ₪.

הערכאה קמא ראתה שלא להפעיל עונש מאסר מותנה בן 10 חודשים, שהיה תלוי ועומד כנגד המשיב, בעטיה של הרשעתו בתיק הקודם, וחלף זאת הורתה על הארכתו בשנתיים נוספות. לעניין זה ראה בית המשפט קמא לאמץ את המלצת שירות המבחן בתסקיר שהוגש בעניינו של המשיב, ולאורו שוכנע בית משפט קמא כי "הנאשם אכן מתכוון לפתוח דף חדש, זאת לאור ההליך השיקומי בו הוא מצוי והתמדתו בו ולכן אני נותן אמון כי ימשיך באורח חייו הנורמטיביים, החדשים שסיגל לעצמו".

משכך, ראה בית המשפט קמא להעדיף את האינטרס השיקומי על פני זה ההרתעתי, תוך שהוטעם כי המשיב הודה בהזדמנות הראשונה, עובד למחייתו ומפרנס יחיד של משפחתו , התלויה בו כלכלית.

3.בערעורה, עתרה המדינה להחמרה בענישה שהוטלה על המשיב, באופן שיווסף לעונשו רכיב של מאסר ממשי, תוך הפעלה במצטבר של עונש המאסר המותנה שהיה תלוי ועומד נגדו. נטען, כי ההחמרה בענישת המשיב מתחייבת נוכח הסיכון הרב שהיה טמון בנהיגתו, שכן מעולם לא הוציא רישיון נהיגה, "תוך הפגנת זלזול וזילות בהחלטת בית המשפט" שפסל אותו מלנהוג ,בתיק הקודם. המדינה הפנתה לעברו התעבורתי של המשיב, הכולל 5 הרשעות קודמות, כש-3 מתוכן נסבות על נהיגה בהיותו בלתי מורשה לנהוג, וכן עבר פלילי בעבירות אלימות.

נטען עוד, כי בתסקיר שירות המבחן ציין כי "אין באפשרותנו לשלול חזרה על התנהגות דומה מצידו בעתיד", ועל כן סבורה המדינה כי לא היה מקום ליתן בכורה לשיקולי השיקום, כשבית המשפט קמא "מתבסס על תוצאותיו של הליך טיפולי ייעודי שהמשיב טרם עבר".

עוד נטען, כי כעולה מהתסקיר בעניינו, המשיב אינו עובד בקביעות אלא רק "באופן מזדמן ולא יציב".

4.המשיב עתר לדחיית הערעור. נטען כי פסק הדין בעניינו מאוזן ואינו מקים עילה להתערבות בית משפט זה, שכן המדובר בהרשעה ראשונה שלו בעבירה שעניינה נהיגה תחת פסילה, והרשעותיו בעבר כללו עבירה של נהיגה ללא רישיון, הפחותה בחומרתה מזו שעניינה נהיגה תחת פסילה.

צוין כי שירות המבחן הדגיש שהמשיב השלים טיפול קבוצתי וכי המשך המתווה הטיפולי שהוצע בענינו,יכול אכן להפחית את הסיכון שהמשיב יחזור על מעשיו. הוטעם, כי הענישה שנגזרה אינה חריגה, והוצבע על פסיקות נוספות שבהן נמנעו הערכאות הדיוניות מהפעלת עונש מאסר על תנאי כשנראה שאכן יש "אור בקצה המנהרה" וסיכוי ממשי לשיקומו של העבריין. נטען כי זהו מצב הדברים בעניינו של המשיב.