עפ"ת 33091-02-15 בן גיגי דובב נ' מדינת ישראל

1.מדובר בערעור על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחדרה (כב' השופטת כ' פאר-גינת) מיום 17.1.15, בגדרו נגזרו על המערער פסילה בפועל מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה למשך 16 חודשים, פסילה על תנאי מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 12 חודשים למשך 3 שנים, מאסר על תנאי לתקופה של 12 חודשים למשך 3 שנים, צו מבחן לתקופה של 12 חודשים ושירות לתועלת הציבור בהיקף של 250 שעות.

2.כנגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות. בעובדות כתב האישום נאמר כי ביום 6.10.09 נהג המערער ברכבו בכביש 4 וכאשר התבקש לתת דגימה של אוויר נשוף, הוא סירב.

במהלך שמיעת התיק ביקש המערער לצרף כתב אישום נוסף אשר ייחס לו אף הוא עבירה של נהיגה בשכרות מיום 6.2.09, על דרך של סירוב לתת דגימה של אוויר נשוף. הצדדים הסכימו לתיקון כתב האישום באופן שעובדות כתב האישום נותרו על כנן אך סעיף האישום תוקן כך שהעבירה שיוחסה למערער היתה של נהיגה במצב השולל מהנהג את השליטה בכלי הרכב.

המערער הודה בעבירות שיוחסו לו בשני התיקים והורשע בהן. במסגרת הטיעונים לעונש, הציגו הצדדים הסדר טיעון במסגרתו נתבקש בית המשפט להשית על המערער פסילה בפועל מלהחזיק רישיון נהיגה למשך 350 ימים (כשנה), פסילה על תנאי למשך 6 חודשים, מאסר על תנאי לתקופה של 8 חודשים, קנס בסך 500 ₪ ועבודות לתועלת הציבור בהיקף של 150 שעות.

בשים לב להסדר שהתגבש, הופנה המערער לשירות המבחן אשר ערך בעניינו ארבעה תסקירים. בתסקיר השני והשלישי נאמר כי המערער לא ניצל את ההזדמנות שניתנה לו לשם השתלבות בהליך טיפולי שנועד לאפשר לו להתמודד עם תגובותיו במצבים של לחץ. נאמר כי המערער אמנם הגיע למספר מפגשים אך לא שמר על רצף ובשלב מסויים ניתק קשר עם מרכז האבחון. לבקשת המערער, ניתנה לו הזדמנות נוספת ותסקיר רביעי הוכן בעניינו. בתסקיר זה נאמר כי המערער החל בתהליך טיפולי וכי זה מתקדם באופן תקין. לפיכך, המליצה קצינת המבחן להעמיד את המערער לתקופת מבחן בת שנה וזאת בנוסף לענישה מותנית משמעותית.

3.בגזר דינו הקדים בית המשפט וציין כי לא יוכל לקבל את הסדר הטיעון. בית משפט קמא הפנה לסעיף 39א' לפקודת התעבורה [נוסח חדש] הקובע לנאשם אשר הורשע בעבירה של נהיגה בשכרות עונש פסילה מינימלי לתקופה של 24 חודשים, נוסף לכל עונש אחר. הסדר הטיעון שהוצג משקף למעשה בקשה לסטות מהעונש המינימלי הקבוע בחוק. בית המשפט ציין כי ייתכנו אמנם מקרים שיצדיקו סטייה מרף הענישה המינימלי אך בשל כך צריכות להתקיים נסיבות מיוחדות שאינן מתקיימות בענייננו. ראשית, המערער הורשע בעבירה זהה קודמת, הגם שבאותו עניין סעיף העבירה תוקן אך נסיבות העבירה זהות לחלוטין לעבירה נשוא הדיון. בית המשפט ציין כי למעשה אלמלא התיקון של סעיפי העבירה (והצדדים לא הסבירו את נסיבות התיקון) היה המערער צפוי לעונש מינימלי של 4 שנות פסילה. עוד הוסיף כי גם אם יניח לטובת המערער כי העבירה הקודמת שונה במהותה, לאור תיקון סעיפי האישום, מהעבירה של נהיגה בשכרות, הרי שצירופה של עבירה נוספת לבטח אינו יכול לשמש כנסיבה מקלה לזכותו של המערער שיש בה כדי להצדיק סטייה מרמת הענישה המינימלית הקבועה בדין.

4.בית משפט קמא הפנה גם לגיליון הרשעותיו הקודמות של המערער המצביע כי זה צבר מספר לא מבוטל של עבירות. בנסיבות, לבטח לא ניתן לטעון כי מדובר בעבר קל המאפשר סטייה מרף הענישה המינימלי הקבוע בדין. בנוסף, לחובתו של המערער גם עבירות במישור הפלילי. הצטברות העבירות יש בהן כדי ללמד על כך שלא מדובר באדם נורמטיבי שהאירוע נשוא כתב האישום הנו בגדר מעידה חד פעמית עבורו. נאמר כי גם עברו הפלילי של המערער אינו יכול להיזקף לזכותו.

5.אף מתסקירי שירות המבחן לא עולה תמונה של מי שהפנים את חומרת מעשיו ועובר הליך שיקומי אמיתי. נהפוך הוא, התמונה המצטיירת היא של מי שלא שיתף פעולה עם שירות המבחן ורק כאשר כלו כל הקיצין והמערער הבין כי לא תינתן לו הזדמנות נוספת, החל הליך של שיתוף פעולה.