מדינת ישראל נ' ארזואן יונתן

בפני ערעורה של המשיבה כנגד החלטת בית המשפט השלום לתעבורה בבאר שבע (כב' השופט א' אופיר) שניתנה בתת"ע 6054-02-15 ביום 2.5.2016, לפיה אין על המשיב להשיב לאשמה, ויש לזכותו מביצוע עבירה של נהיגה בשכרות, לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה (נ"ח), שיוחסה לו בכתב האישום.

על פי כתב האישום, ביום 1.1.2015 נהג המשיב בדימונה, כשהוא שיכור, לאחר שבבדיקת נשיפה שנערכה לו על ידי שוטר, התגלה כי ריכוז האלכוהול בליטר אוויר נשוף היה 405 מיקרוגרם, העולה על המידה הקבועה בתקנה 169א לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 ("240 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף"). בבדיקת "מאפיינים המצביעים על חשד לשכרות" (ריח, תגובה, הופעה) לא התגלו סימני שכרות; המשיב ציין, עם זאת, בפני השוטרים, כי כעשר דקות לפני שעוכב לבדיקה, שתה "2 בירות 330" ("דוח פעולה באכיפת איסור בשתיה", ת/5).

ממצאי בדיקת הנשיפה

למשיב בוצעה בדיקת נשיפה כפולה, בשני מחזורי נשיפה (האחת בשעה 01:07, והשניה בשעה 01:10), במכשיר מדידה מסוג dragger alcotest 7110 ("ינשוף"). בכל מחזור נשיפה נערכה המדידה באמצעות גלאי מסוג IR (אינפרא אדום) ובאמצעות גלאי מסוג EC (אלקטרו – כימי).

ערכי המדידה על פי פלט מכשיר המדידה, ת/10, היו כדלקמן:

בדיקה ראשונה 

IR- 450 (להלן- IR1)

EC-435 (להלן – EC1).

בדיקה שניה 

IR- 420 (להלן: IR2)

EC- 405 (להלן: EC2)

בית המשפט קמא קבע, בהתייחס להוראת תקנה 169ז(ב) לתקנות התעבורה, לפיה "תבוצע בדיקה כפולה (duplicate) לפחות של ריכוז אלכוהול בדוגמת האויר הנשוף של נבדק, ובלבד שמקדם השונות (coefficient of variation) של תוצאות בדיקה זו לא יעלה על 10 אחוזים למאה",

כי בבדיקת הנשיפה שנערכה למשיב קיים פער העולה על 10% בין הערך ב- IR1 (450 מק"ג) לבין הערך ב- EC2 (405 מק"ג). בנוסף נקבע על ידי בית המשפט, כי "החוק אינו מגדיר האם הפער של 10% ימדד מהערך הנמוך לגבוה או ההפך...לכן, תילקח לטובת הנאשם דרך החישוב הנוחה לו –40.5 מיקרוגרם הם עשרה אחוז מהערך הנמוך ולכן כל תוצאה העולה על 445.5 מיקרוגרם בבדיקה נוספת מבין ארבעת הבדיקות תהווה תוצאה החורגת מטווח הסטייה המכסימאלי הקבוע בחוק".

נוכח כך שבבדיקת ה- IR1 התקבלה תוצאה של 450 (העולה על 445.5), התקבלה אפוא, טענת המשיב כי אין עליו להשיב לאשמה ויש לזכותו.