עפ"ת 31469-04-16 מנוח נ' מדינת ישראל

לפני ערעור על הכרעת הדין של בית משפט השלום לתעבורה בירושלים מיום 1.3.16 בתיק תת"ע 7204-05-15 מפי כבוד השופט נאיל מהנא (להלן-"בית משפט קמא"), לפיו הורשע המערער בעבירה של נהיגה בשכרות, בכך שסירב למסור דגימת שתן, על פי דרישת שוטר, בניגוד לסעיפים 62(3), 64ב(א1), 64ד(א) ו-39א לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן-"פקודת התעבורה").

המערער נידון ל-24 חודשי פסילת רישיון נהיגה, 6 חודשי פסילה על תנאי, 6 חודשי מאסר על תנאי ולקנס בסך של 2,000 ₪.

ההליך בבית משפט קמא

1. המערער הודה בבית משפט קמא בנהיגה, בזמן ובמקום שפורטו בכתב האישום, אולם כפר בעבירת הסירוב (ליתן בדיקת שתן) וטען כי בנסיבות המקרה, סירובו היה כדין. נטען כי המערער עוכב שלא כדין ועל כן, קמה לו זכות להתנגד לדרישת השוטרים, בנוגע למסירת דגימת שתן.

2. מטעם המאשימה העידו שני השוטרים שנטלו חלק באירוע ובסיום פרשת התביעה, הודיעה הסניגורית, כי הנאשם בחר שלא להעיד.

3. בית משפט קמא תיאר את השתלשלות העניינים בהכרעת דינו (סעיף 11 להכרעת הדין) כך (להלן יובאו עיקרי הממצאים):

במהלך משמרת שגרתית לצורך אכיפת עבירות סמים, הבחין רס"ל מני חג'ג' (להלן- השוטר") במערער נוהג ברכב לבדו בצורה איטית. השוטר הבחין כי הנאשם נראה כאילו שתה אלכוהול, העיניים שלו היו אדומות. כתוצאה מכך, השוטר התמקד במערער והבחין בעצירת רכבו בסמוך לבניין, שם המתין במשך מספר דקות ולאחר מכן, ניגשה בחורה לרכבו ועזבה את המקום לאחר מספר דקות. בנסיבות אלה, התעורר חשד בליבו של השוטר, כי הנאשם מחזיק ברשותו סמים ואף נוהג תחת השפעת סמים. השוטר החליט לגשת לרכב המערער, לצורך בדיקה. בעת חיפוש ברכבו של המערער נתפסה שקית שעליה כיתוב "קנאביס רפואי" ובתוכה חומר החשוד כסם. המערער השיב לשאלת השוטר, כי אין לו רישיון לסם הנ"ל. בשלב זה, הודיע השוטר למערער על היותו מעוכב בחשד להחזקת חומר החשוד כסם ונהיגה תחת השפעת סמים.

כעבור כשעה, הגיעה למקום רס"ל ספיר יעקב (להלן- "השוטרת"), על מנת לבצע במערער בדיקות הקשורות בנהיגה תחת השפעת סמים. השוטרת החליטה לעכב את הנאשם לתחנת המשטרה, על מנת לבצע את הבדיקות בתחנה. בעקבות מבחני המאפיינים שבהם המערער כשל, הוא נדרש למסור דגימת שתן, לצורך בדיקה שמא הוא נהג תחת השפעת סמים, אולם המערער סירב לבצע את הבדיקה.

4. בית משפט קמא דחה את טענת המערער, על פיה, החשד הסביר, שהצדיק את עיכובו של המערער, התבסס על תפישת השקית ברכבו, לגביה נטען כי התפיסה בוצעה במהלך חיפוש שנערך שלא כדין. מסקנת בית המשפט קמא הייתה, כי מבלי להתייחס לשאלת חוקיות החיפוש ברכב והראייה שהושגה בחיפוש זה, התקיים חשד סביר שהצדיק את הדרישה מהמערער למסור דגימת שתן. החשד הסביר נמצא על יסוד סימנים חיצוניים ובולטים, כגון עיניים אדומות, דיבור איטי, התנהגות עליזה ויתר בדיקות המאפיינים (כגון, הליכה על קו, הבאת אצבע יד ימין לאף בעיניים עצומות), כמו גם על בדיקת נשיפון, אשר שללה ממצא של שתיית אלכוהול.