עפ"ת 30415-10-15 פלצקי נ' מדינת ישראל

1.בפני ערעור על החלטת בית משפט השלום לתעבורה מחוז מרכז (כב' השופטת רות רז) המ"ש 3333-07-

15 מיום 19.9.2015, במסגרתה דחה בית משפט קמא את בקשת המערער להארכת מועד להישפט בגין דו"ח תעבורה.

2.רכב מ.ר. 6023375 הרשום על שמו של המערער ונמצא בשימושו הפרטי, צולם ביום 23.1.2014 כשהוא נוסע במהירות העולה על המהירות המותרת, עבירה בניגוד לסעיף 54(א) לתקנות התעבורה.

3.המערער קיבל דו"ח מספר 90502827562 (להלן: "הדו"ח") .ביום 22.9.2014 שולם הדו"ח באמצעות כרטיס האשראי שלו.

4.לטענת המערער, אביו מר בזיל פלצקי (להלן: "האב") ששהה בארץ בין התאריכים 15.1.2014 – 17.2.2014 הוא שנהג ברכב ועבר את העבירה.

5.ב-13.7.2015 פנה המערער (המבקש בבית משפט קמא) לבית משפט קמא בבקשה, בהתאם לסעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב – 1982, פירט את הנסיבות וביקש מבית משפט קמא להסב את העבירה על שם אביו.

לבקשה צורפו 3 תצהירים:

תצהיר של האב המצהיר כי בתאריך הרלבנטי נהג ברכב וביצע את העבירה.

תצהיר של הגב' שרוני כפרי, מזכירתו של המערער שהצהירה שבמסגרת תפקידה היא מקבלת את הדואר של המערער ומשלמת תשלומים של המערער והמשרד. לדבריה, מחמת טעות ובתום לב שילמה את השובר של הדו"ח מתוך הנחה שהוא שייך למערער ואם הייתה יודעת שהוא שייך לאביו, הייתה מיידעת את המערער;

תצהיר של המערער, המצהיר שהרכב היה בתאריך הרלבנטי בשימושו של אביו ונודע לו על הדו"ח הרשום על שמו, רק כשהוציא תדפיס נקודות של משרד הרישוי. אז, התברר לו שהדו"ח שולם בטעות על ידי המזכירה, מבלי להודיע לו שיבצע הסבה על שם אביו, שהיה הנהג בפועל.

המערער טען שלא ידע שהתקבלה ברירת משפט בעניינו ואילו היה יודע, היה מבקש להסב את העבירה על שם אביו.

6.ב-19.9.2015 דחה בית משפט קמא את בקשת המערער להאריך את המועד מבלי שזימן את הצדדים לדיון. נומק, כי הואיל והקנס שולם, יש לראות את המבקש כאילו הודה בביצוע העבירה, הורשע ונדון וההרשעה הפכה להיות חלוטה.