עפ"ת 27754-06-16 קמחי נ' מדינת ישראל

1.בפניי ערעור על החלטת בית משפט השלום לתעבורה בחדרה (כב' השופט משה גינות) מיום 12.4.2016 בגדרה נדחתה בקשת המערערת להורות על ביטול פסק הדין שניתן נגדה בהעדר התייצבות ביום 2.3.2016.

2.בכתב האישום שהוגש כנגד המערערת נאמר כי ביום 14.9.2014 היא נהגה את רכבה בצומת כרם מהר"ל ולא צייתה לתמרור המוצב בדרכה בכך שאף שעצרה את רכבה לא נתנה זכות קדימה לכלי רכב הבא אל הצומת.

3.המערערת זומנה למשפט שנקבע ליום 2.3.2016 אולם במועד הדיון לא התייצבה ולכן נשפטה בהעדרה ונדונה לתשלום קנס בסך 900 ₪, פסילה בפועל לתקופה של 30 ימים ופסילה על תנאי לתקופה של 3 חודשים למשך שלוש שנים.

4.בבקשה לביטול פסק הדין, טענה המערערת כי מועד הדיון פרח מזיכרונה וכי מדובר במועד שנקבע שנה וחצי מראש ולכן סברה כי תשלח לגביו תזכורת סמוך למועדו. עוד הוסיפה כי היעדרותה היתה בשוגג בשל חלוף הזמן הרב מאז נרשם הדו"ח ועד למועד המשפט ולא חלילה מתוך זלזול בהליכים. לגופו של עניין טענה המערערת כי עצרה בצומת עצירה מוחלטת וכי לאחר שהסתכלה לשני הכיוונים החלה לגלוש באיטיות לכיוון צפון. אותה שעה הגיח רכב במהירות גבוהה מכיוון דרום ורק בשל ערנותה לא נגרמה תאונה.

5.בהחלטתו מיום 12.4.2016 קבע בית משפט קמא כי בשים לב לכך שהמערערת זומנה כדין אך מועד הדיון השתכח מלבה, הוא דוחה את בקשתה לביטול פסק הדין.

6.בערעור בפניי חזרה המערערת על הטענות אותן העלתה בפני בית משפט קמא.

המשיבה בקשה לדחות את הערעור בציינה כי שכחה לבדה אינה מצדיקה ביטול פסק דין מקום שהנאשם זומן כדין. אף לגבי החשש לעיוות דין, טענה המשיבה כי חשש מעין זה לא מתקיים בנסיבות התיק דידן.

7.דין הערעור להדחות.

סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982 קובע כי בית המשפט מוסמך לבטל פסק דין שניתן שלא בנוכחות נאשם אם נכח כי קיימת סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין.