עפ"ת 27143-10-14 אסדי נ' מדינת ישראל

ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בנצרת (כב' השופט א' אחטר) בתת"ע 370-08-13

המערער עמד לדין בבית המשפט לתעבורה בגין עבירה של שימוש בטלפון בזמן נהיגה ללא דיבורית. בית המשפט קמא זימן את בעלי הדין להקראת כתב האישום. יום לפני הדיון המיועד הגיש המערער בקשה, ובה טען כי לא יוכל להתייצב לדיון הואיל והוא חולה מזה שבוע ימים. החלטה בבקשה לא ניתנה, ולמחרת היום נתקיים דיון אליו לא התייצב המערער, ובית המשפט הרשיעו וגזר את דינו לתשלום קנס בן 1,250 ₪.

על פסק דין זה מלין המערער, בערעור שהניח לפניי, והוא קובל על כי בית המשפט לא נענה לבקשתו לדחיית הדיון. הוא מוסיף כי בידו הגנה טובה מפני האישום, באשר הוא לא השתמש בטלפון כפי שציין השוטר.

לאחר עיון בבקשה ובתיק בית המשפט קמא מצאתי לקבל את הערעור בתנאים, כפי שאפרט להלן:

ראשית אומר, כי ראוי היה לו, למערער, כי יגיש לבית המשפט קמא בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר, ולפי נסיבות העניין, כפי שאפרטן להלן, היה מקום להיענות לבקשתו, גם אם בתנאים. אלא שהוא לא עשה כן, כי אם הגיש את ערעורו שלפניי. עם זאת יש לומר, כי בכך הוא לא שגה מבחינת הדין, שכן עומדת לו זכות להגשת הערעור.

מכל מקום, ולגופם של דברים, דין הוא, כי על בעל דין המגיש בקשת דחייה להתייצב לדיון, אם בקשתו לא נענתה (גם אם לא זכתה לכל התייחסות מצידו של בית המשפט). המערער לא עשה כן, וכאמור לא התייצב לדיון. עם זאת, עניין לנו בבעל דין שלא היה מיוצג בידי עורך דין, ובפיו הגנה הראויה לבירור (עובדתי). בנסיבות אלה, ובהתחשב בכך שאי־ההתיצבות נבע ממחלה (המערער צירף לבקשת הדחייה תיעוד רפואי), יש מקום לביטולו של פסק הדין שניתן בהעדר, כפוף לתשלום הוצאות למשיבה.

סיכומם של דברים הנני מקבל את הערעור ומורה, כי פסק הדין של בית המשפט קמא יבוטל, כפוף לתשלום סך 500 ₪ שישלם המערער למשיבה עד יום 10.12.14. לא תשולמנה הוצאות אלה בתוך המועד שקבעתי, ייוותר פסק הדין על כנו.