עפ"ת 27067-11-14 תל אור נ' מדינת ישראל

1. המערער, יליד 1941, הורשע לפי הודייתו בשלוש עבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן שהונח בפני כב' השופט קאופמן בבית משפט השלום בעכו, ב-ת.פ. 6675-05-13, (להלן: "בית משפט קמא"): נהיגה בלא זהירות ובקלות ראש וגרימת נזק, עקיפה בדרך לא פנויה, וכן גרימת מוות ברשלנות. לאחר שעמד בפני בית המשפט תסקיר של שרות המבחן, ונשמעו טיעוני הצדדים לעונש, הוטלו על המערער בגזר הדין מיום 2.10.14 עונשים אלה: שישה חודשי מאסר בפועל, 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים לבל יעבור המערער עבירה של נהיגה בזמן פסילה, וכן פסילת רישיון הנהיגה לתקופה של 7 שנים.

2.המקרה עצמו הוא מיום 2.12.13, כאשר המערער נהג במכונית מסוג מזדה, סטה לנתיב הנגדי כדי לבצע עקיפה שעה שממול, במרחק מספיק, כך חשב המערער, מתקרבת מכונית יונדאי. המערער לא הצליח להשלים את העקיפה, סטה שמאלה וכך עשה גם הרכב האחר, ארעה התנגשות בין שני כלי הרכב, ונוסעת ברכב היונדאי, הגב' ו' ד' ז"ל, ילידת 1931, נהרגה ושני הנהגים נפצעו.

3.המערער טוען, כי הענישה שהוטלה עליו חמורה יתר על המידה, ומנגד טוענת המדינה כי הענישה הולמת את הנדרש, ואין הצדקה להתערב בה.

4.גזר הדין מפורט ומנומק, והשיקולים הצריכים לעניין נלקחו בחשבון. כב' השופט קאופמן סבר, כי אין במקרה הנוכחי סיבה בעלת משקל מספיק לחרוג ממתחם הענישה, אותו קבע כ"מאסר לתקופה שבין שישה לשנים עשר חודשים, וזאת לצד פסילת רישיון בת מספר שנים" (עמ' 4 של גזר הדין). בהמשך ציין כב' השופט קאופמן כי "הסיכון כי הנאשם יחזור על המעשה הינו אפסי"; התייחס למצבו הרפואי והנפשי של המערער, שגם נפצע בתאונה, והגיע למסקנה כי גם "אם הדבר מצדיק הקלה מסוימת בעונש, הוא אינו מצדיק אי הטלת מאסר כלל". לכן הגיע כב' השופט קאופמן למסקנה, כי אין מקום לסטיה ממתחם הענישה במקרה דנן, וקבע: "לא מצאתי מקום לאפשר ריצוי העונש בעבודות שירות, וזאת לאור הפסיקה והן לאור רמת רשלנותו שכאמור לעיל אינה נמוכה, כך שלדעתי עונש המאסר הינו מחויב בתיק מעין זה".

5.המערער אחוז חרדה לאפשרות כי ייאלץ לשבת בכלא. הוא מבקש, כי נחוס עליו ונאפשר לו לרצות את המאסר בעבודת שירות. בערכאה הראשונה לא נפסקו פיצויים, והוא, אף שאינו אמיד, טען באמצעות סניגורו, בישיבה שהתקיימה בפנינו ביום 25.12.14 (עמ' 2 לפרוט'), כי הוא מוכן לגייס סכום פיצויים של 100,000 ₪, כביטוי לחרטה ואמפטיה כלפי בני משפחת קורבן התאונה. המערער מצידו, מסכים גם כן כי הסכום ייתרם לעמותה כדוגמת "אור ירוק" המקדישה את אמצעיה למלחמה בתאונות הדרכים (ישיבת 22.1.2015) עמ' 6 לפרוט', ובעמ' 5 לפרוט' של ישיבת יום 22.1.15, אף הודיע סניגורו של המערער: "בקשר לסכום של 100,000 ₪ כפיצוי נוסף למשפחת קורבן העבירה אני מודיע לבית המשפט בוודאות מוחלטת סכום זה ישולם".

6.בניה של המנוחה סבורים, מנגד, כי הענישה חייבת לכלול מאסר ממש, ואינם מוכנים לכך שהמערער יקנה את חירותו בכסף.

שמענו בישיבה מיום 22.1.2015 את דבריו של אחד מבניה של המנוחה שביטאו היטב את הכאב בו הבנים חשים וסערת הרגשות המציפה אותם.

7.בתום ישיבת 22.1.15, קבענו כי פסק הדין בתיק זה ישומע בתאריך 5.2.15, אך יום קודם לכן, הוגשה מטעמו של המערער בקשה למחיקת הערעור כשבסיפא של ההודעה מציינת עו"ד גב' שירה שנהב ממשרד עו"ד ע' מיכלין, כי היא מאשרת שהמערער חתם בפניה על בקשתו זו, לאחר שהיא הסבירה לו את תוכנה ומשמעותה.

חרף האמור בבקשה שהוגשה מטעמו של המערער, קבענו כי נקיים את ישיבת 5.2.15, שנועדה כאמור כבר לעיל, לשימוע פסק הדין.