עפ"ת 26451-11-15 מרגוליס נ' מדינת ישראל

בפניי ערעור על גזר דינו של בית המשפט השלום לתעבורה בחדרה (כבוד השופטת טל תדמור-זמיר) מיום 19.10.15 שניתן בפ"ל 7261-08-13 (להלן: "בימ"ש קמא").

1. ההליכים בביהמ"ש קמא

כנגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה בזמן פסילה לפי סע' 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961, נהיגה ברכב ללא רישיון נהיגה תקף לפי סע' 10 לפקודת התעבורה ונהיגה ברכב ללא ביטוח מקיף לפי סע' 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970.

עפ"י כתב האישום, בתאריך 16.7.13 בשעה 07:25 לערך, נהג המערער בקטנוע בכביש 4 לכיוון דרום, באזור התעשיה בחדרה, כשהוא בפסילה לתקופה של עשרה חודשים החל מיום 12.9.12.

ביום 20.1.15 הגיעו הצדדים להסדר טיעון, לפיו הודה המערער בעובדות כתב האישום ובטרם טיעונים לעונש, יישלח לתסקיר שירות המבחן. ביהמ"ש קמא אישר את הסדר נטיעון, הרשיע את המערער והורה על דחיית התיק לצורך קבלת תסקיר שירות המבחן.

תסקיר שירות המבחן נערך ביום 10.6.15, במסגרתו התייחסה קצינת המבחן לעברו התעבורתי של המערער ולמאפייניו ובסופו המליצה על הטלת ענישה בדמות פסילת רישיון וכן על הארכת עונש המאסר המותנה. עוד הומלץ על הטלת צו מבחן למשך שנה, תוך ציון כי: "בהשתתפותו של ארתור בקבוצה פסיכו חינוכית בתחום התעבורה, למניעת רצידיביזם בעבירות תעבורה ומניעת פגיעה עתידי, יש כדי להפחית את הסיכון להישנות ביצוע עבירות בתחום התעבורה".

ביום 15.6.15 טענו הצדדים לעונש ונוכח הטיעונים והתסקיר, הורה ביהמ"ש קמא על קבלת חוות דעת הממונה על עבודות שירות בטרם מתן גזר הדין.

ביום 19.10.15 ניתן גזר דינו של ביהמ"ש קמא, לאחר ששמע את מר עדי רוסתמי, מנכ"ל חברת מסגריית צמרת בע"מ, בה עובד המערער כמנהל בית מלאכה.

2. גזר הדין של ביהמ"ש קמא

ביהמ"ש קמא סקר את ההליכים, את טיעוני הצדדים והתסקיר, את ההלכה הנוגעת לעבירה של נהיגה בזמן פסילה והערכים החברתיים הנפגעים בעת ביצועה (שלום הציבור, חובת כיבוד שלטון החוק ושמירה על כספי הציבור שכן בקרות תאונה ייפרע הנזק מהקופה הציבורית) ואת נסיבות ביצוע העבירה וקבע:

"לאחר ששקלתי את חומרת העבירות, האינטרס הציבורי שנפגע, הערך החברתי עליו יש להגן, נסיבות ביצוע העבירה והפסיקה הנהוגה, אני סבורה כי מתחם העונש ההולם נסיבות הארוע דנן נע בין מאסר מותנה למאסר בפועל בן חודשים ספורים, לצד עונשים נלווים וביניהם פסילה בפועל שבין 10-20 חודשים."

1ביהמ"ש קמא בחן אף את הטענה כי יש להאריך את המאסר המותנה בן 4 החודשים התלוי ועומד כנגד הנאשם, מהטעם שהפעלתו תסכן את מקום עבודתו. ביהמ"ש קמא קבע כי הכלל הינו הפעלת המאסר על תנאי (סע' 55(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 ואילו החריג לכלל הינו הארכת תקופת התנאי, מטעמים שיירשמו (סע' 56 לחוק העונשין) וקבע: