אתי נ' מדינת ישראל

1.בפניי ערעור על החלטת בית המשפט לתעבורה בפתח תקווה (כב' הש' שלזינגר-שמאי) בהמ"ש 6590-08-16 מיום 6.10.16 לפיה נדחתה בקשת המערערת להארכת מועד להישפט מכוח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982.

2.ביום 11.9.14 וביום 12.9.14 נרשמו למערערת שתי הודעות תשלום קנס בגין עבירות של נהיגה במהירות מופרזת שנרשמו על סמך צילום במצלמה אלקטרונית של רכב הרשום על שמה.

3.מטיעוני המערערת עולה כי היא פנתה למדור פניות נהגים במשטרת ישראל בסמוך לאחר קבלת הדו"ח בבקשה להמירו על שם סוחר מכוניות שהחזיק ברכב במועדי ביצוע העבירה ושלחה אליהם את ההסכם החתום על ידו, אולם ההמרה לא בוצעה.

המערערת הייתה הבעלים הרשום של רכב מסוג פולקסווגן גולף מ.ר. 92-005-62 מאוגוסט 2010 ועד ליום 12.11.14, אולם החזיקה ברכב עד ליום 4.9.14 בלבד.

ביום 4.9.14 בשעה 13:45 העבירה המערערת את החזקה ברכב לסוחר מכוניות מר אילן גניש לצורך מכירתו, והוא חתם על הסכם המאשר את מסירת הרכב כאמור.

בין התאריכים 11.9.14-12.9.14 נלקט הרכב נוסע במהירות מופרזת ונשלחו לבית המערערת שתי הודעות תשלום קנס בגין עבירות אלו.

ביום 6.11.14 פנתה המערערת למרכז הארצי לפניות נהגים במשטרה באמצעות אתר האינטרנט ובדואר רשום במכתבים בהם הבהירה כי החל מיום 4.9.14 כאמור הועבר הרכב לחזקתו של סוחר המכוניות אילן גניש, ואף צרפה את ההסכם עליו חתם הסוחר באותו מועד.

ביום 14.12.14 נשלחה תגובת המרכז הארצי לפיה עליה להמציא אישור העברת בעלות או הצהרה מאת הקונה או תצהיר מטעמה תחת אזהרה, כשעל גבי מכתב התשובה הנ"ל הוטבעה חותמה מיון 14.1.15 לפיה "אישור תובע לביצוע הסבה בהתאם לנוהל".

לאור האמור שלחה המערערת בדואר רשום ביום 31.12.14 צילום רישיונה, צילום רישיון הרכב, ותצהיר תחת אזהרה בו הצהירה כי הרכב היה בחזקת הסוחר במועד הרלוונטי, כי הוא הודה בפניה בביצוע העבירות, והבטיחה כי יעביר אותן על שמו וישלם את הקנס שבצדן. המערערת לא צרפה תצהיר מאת הסוחר כיוון שפניותיה אליו לא צלחו, והוא אף הגיב בתקיפות ואיומים.

ביום 4.6.15 לאחר שלא קיבלה כל תשובה ממדור פניות נהגים על המרת הדו"חות על שם הסוחר, היא שבה ופנתה במייל ליחידה לתלונות הציבור במשטרה בבקשה לביטול הדו"חות - ובו ביום נענתה כי פנייתה תועבר למפנ"א, אך עד לעת הזאת לא התקבלה כל תשובה.