עפ"ת 24099-10-15 משה נ' מדינת ישראל

1.לפניי ערעור על ההחלטה (הכרעת הדין המשלימה) מיום 21.9.15, שניתנה בבית משפט השלום לתעבורה בחיפה בתיק תת"ע 7197-06-13 ע"י כב' השופטת כרמית פאר גינת (להלן: "בית משפט קמא"), במסגרתה הותיר בית משפט קמא על כנה את הכרעת הדין, שניתנה על ידו ביום 16.2.15 (להלן: "הכרעת הדין" או "הכרעת הדין המקורית") וקבע כי הוא שב ומרשיע את המערער בעבירה שעניינה נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים. בד ובד, נקבע בהחלטה נוספת שניתנה במועד הנ"ל כי גזר הדין מיום 23.2.15 – נותר על כנו (להלן:"גזר הדין").

2.בהכרעת הדין זיכה בית משפט קמא את המערער, לאחר ניהול הוכחות, מעבירה של נהיגה בשכרות, אך חלף כך הרשיע אותו בעבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים, עבירה לפי סעיף 26(2) לתקנות התעבורה,תשכ"א-1961 (להלן:"תקנות התעבורה"). בית משפט קמא השית בגזר הדין על המערער עונש של פסילה מלנהוג ו/או מלקבל ו/או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 3 חודשים בפועל בניכוי 30 ימי פסילה מנהלית, פסילת רישיון נהיגה לתקופה של 4 חודשים על תנאי למשך 3 שנים והתנאי הוא שהמערער לא יעבור על העבירות בהן הורשע או אחת העבירות המפורטות בתוספת הראשונה או בתוספת השנייה לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א -1961(להלן:"פקודת התעבורה") ויורשע בגינה וכן קנס בסך 1,200 ₪.

3.המערער הגיש בבית משפט זה ערעור קודם על פסק הדין הנ"ל, שנדון בפניי בתיק עפ"ת 15582-03-15. יובהר בקליפת אגוז, כי במסגרת הערעור הנ"ל טען המערער, בין היתר, כי לא ניתנה לו הזדמנות סבירה להתגונן בפני הרשעה בעבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים. בדיון בפניי ביום 14.4.15 הסכים ב"כ המערער לחזור בו מעיקרי ערעורו, אולם ביקש לאפשר לו להשלים את סיכומיו בפני בית משפט קמא בשאלת ההרשעה בעבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים.

4.לפיכך, קבעתי בפסק הדין, שניתן על ידי בדיון הנ"ל ביום 14.4.15, כי הדיון יושב בפני בית משפט קמא לשלב הסיכומים, זאת על מנת ליתן בידי המערער הזדמנות להתייחס לשאלת הרשעתו בעבירה החלופית של נהיגה תחת השפעה של משקאות משכרים,באופן שהמערער יגיש את סיכומיו בפני בית משפט קמא ולמשיבה תהא הזכות ליתן את תשובתה לסיכומי המערער. עוד נקבע בפסק הדין בערעור הקודם הנ"ל, כי הכרעת הדין וגזר הדין יישארו על כנם וכי, לאחר מתן הסיכומים, יתן בית משפט קמא הכרעת דין משלימה, במסגרתה ייקבע, האם נותרת הכרעת הדין הקיימת על כנה, אם לאו.

הכרעת הדין המקורית והכרעת הדין המשלימה (להלן גם: "ההחלטה")

5.בהחלטה  לא מצא בית משפט קמא לנכון לשנות מהכרעת הדין המקורית.

6.בית משפט קמא הטעים בהחלטה, כי בהכרעת הדין המקורית קבע, כי לפי דבריו של המערער, שתה האחרון (בקבוק וחצי של בירה) טרם שנהג (פסקה 19 להכרעת הדין). בית משפט קמא הגיע לכלל מסקנה, כי מכלול הראיות שבפניו מצביע על כך שהשפעה זו של המשקה טרם חלפה שעה שנעצר על ידי המשטרה (פסקה 25 להכרעת הדין). בית משפט קמא הבהיר, כי למסקנה זו, כי השפעת המשקה המשכר טרם חלפה שעה שנעצר המערער, הגיע לאור כמה נדבכים: ראשית, העובדה כי השוטר שערך למערער את בדיקת המאפיינים (רס"מ פארג' חירבאווי) התרשם, כי ניתן עדיין להריח את ריח האלכוהול מפיו של המערער. בנקודה זו הדגיש בית משפט קמא, כי אכן ריח האלכוהול שנדף מפיו של המערער היה קל ולא חריף, דבר אשר הוביל את בית משפט קמא לזכות את המערער מעבירה של נהיגה בשיכרות, אך תמך במסקנה כי השפעת האלכוהול עדיין לא חלפה; שנית, העובדה כי התנהגותו של המערער תוארה על ידי השוטר כהתנהגות עליזה. גם כאן סבר בית משפט קמא, כי לא מדובר ברמת השפעה המאפשרת הרשעתו של המערער בעבירה של נהיגה בשיכרות, אך מדובר באלמנט נוסף המחזק את המסקנה, כי השפעת המשקה המשכר טרם חלפה; שלישית, המערער כשל בשתיים מבין שלוש מבדיקות המאפיינים. בנקודה זו ציין בית משפט קמא, כי כשלים אלה בבדיקת המאפיינים אינם כשלים חריפים ואינם יכולים ללמד על כך שמדובר במי שנוהג בשיכרות, אך מדובר באלמנט נוסף המחזק את המסקנה כי השפעת המשקה המשכר עדיין נותרה בעינה.

7.בנוסף, זקף בית משפט קמא, לחובת המערער, את העובדה שבחר לא להעיד. בנקודה זו הטעים בית משפט קמא, כי המערער בחר לא להעיד ולא לתת הסבר לראיות שהוצגו בעניינו. בית משפט קמא סבר כי, גם בכך יש כדי לחזק את המסקנה כי אין ביכולתו של המערער להפריך את הראיות המצביעות על כך שהשפעת הבירה ששתה טרם תחילת הנסיעה, טרם חלפה.

8.בית משפט קמא הטעים, כי יתכן שכל אחד מהאלמנטים הנ"ל לא היה מצדיק, כשלעצמו, את הרשעתו של המערער בעבירה החלופית של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים. עם זאת, סבר בית משפט קמא, כי יש לבחון את כל האלמנטים האמורים כמכלול. בית משפט קמא ציין, כי המערער שתה, על פי הודאתו, בקבוק וחצי של בירה לפני שהחל בנהיגה. בית משפט קמא שב וציין, כי כאשר המערער נעצר, עדיין נדף ריח (קל) של אלכוהול מפיו והתנהגותו היתה עליזה וכן, כי המערער עמד לבדיקת מאפיינים וכשל בשני חלקים שלה (מתוך שלושה) ובחר שלא להעיד ולהסביר את מכלול הראיות הנ"ל. לפיכך, נקבע בהחלטה, כי מדובר במי שהיה תחת השפעה של משקה משכר (בירה) וזו לא חלפה שעה שנעצר לבדיקה האמורה.