עפ"ת 21727-08-14 אזולאי נ' מדינת ישראל

המערער, מר שלמה אזולאי (להלן – המערער), טוען בערעור זה טענות כנגד חומרת העונש, שהוטל עליו בגזר הדין, אשר ניתן ביום 1.7.2014 על ידי בית המשפט לתעבורה בחיפה, כב' השופט ש. בנג'ו, במסגרת תיק ת"ד 470-04-12.

באופן ספציפי, מכוון המערער את עיקר טיעוניו בערעור זה, כלפי עונש הפסילה בן 36 החודשים, שהושת עליו.

על אף שהמערער הודה בעובדות כתב האישום שהוגש נגדו, כפי שיפורט להלן, הרי שבמסגרת ערעור זה, טוען המערער כי שומה על בית משפט זה לאפשר לו להביא ראיות ולהיסמך עליהן בערעור זה, הגם שלא הובאו בפני הערכאה הראשונה.

ערעור זה מעלה איפוא לדיון, מעבר לבחינת התאמת העונש שהושת על המערער למתחם הענישה, גם את הסוגיה של הבאת ראיות נוספות בערעור – מתי תתאפשר, באילו נסיבות ובאיזה עיתוי.

רקע ועובדות המקרה:

1.המערער הורשע, על פי הודאתו, בבית משפט קמא בביצוע העבירות הבאות: נהיגה רשלנית (עבירה על סעיפים 62(2) + 38(2) + 38(3) לפקודת התעבורה); התנהגות שגרמה חבלה של ממש לגוף (עבירה על תקנה 21ב(2) לתקנות התעבורה + סעיף 38(3) לפקודת התעבורה); אי שמירת רווח ((עבירה על תקנה 49 לתקנות התעבורה + סעיף 38(3) לפקודת התעבורה).

2.על פי המתואר בכתב האישום, שהוגש ביום 4.4.2012, נהג המערער, בהיותו נהג אוטובוס במקצועו, באוטובוס ציבורי בשדרות ההגנה בחיפה ביום 22.11.2010, סמוך לשעה 16:00. הכביש המדובר הוא דו מסלולי מופרד ע"י אי תנועה, ועל פי המתואר בכתב האישום אישום - הראות בכביש היתה טובה ושדה הראיה פתוח לפנים למרחק של 186 מ' מדוד.

3.על פי כתב האישום, באותה עת, נסעה על נתיב התחבורה הציבורית, לפני האוטובוס הנהוג על ידי המערער, קלנועית ובה ישבו מר זנטי סימון (יליד 1954) ואחיו מר זנטי רפאל (יליד 1958) (להלן יכונו יחד – הנפגעים).