עפ"ת 21642-10-16 אמין רים נ' מדינת ישראל

1.המערערת הגישה ערעור על החלטת בית משפט השלום בחדרה (כב' השופט מר א' אחטר) מתאריך 5.9.2016 בתיק תת"ע (תעבורה חדרה) 3601-10-12.

2.לצד הודעת הערעור הגישה המערערת בקשה לסעד זמני, במסגרתה טוענת היא טענות שונות בנוגע לחישוב תקופת פסילתה מלהחזיק רישיון נהיגה. בבקשתה לסעד זמני עותרת המערערת לכך שבית המשפט יורה להחזיר לה את רישיון הנהיגה , וזאת עד למתן החלטה סופית בערעור שהגישה.

3.החלטת בית משפט קמא עליה הוגש הערעור שלפני, היא החלטה קצרה, ואביאה כלשונה:

"ככל שהמבקש סבור שההחלטה אשר ניתנה ע"י הגורם המינהלי, מקורה בטעות, יתכבד ויעתור בהליך מתאים בפני הערכאה המוסמכת."

3.קראתי את הבקשה לסעד זמני, עתירת הפרטים, התאריכים והאירועים, והגעתי למסקנה שאין מקום ליתן למערערת הסעד הזמני המבוקש במעמד צד אחד. אציין בהקשר זה, כי המערערת נפסלה מלהחזיק ברישיון נהיגה בשני גזרי דין שונים, האחד מתאריך 20.11.2012 בתיק מס' 5885-09-12 והשני מתאריך 25.12.2012 בתיק מס' 3601-12-2012. שתי בקשות שהוגשו מטעם המערערת לחישוב תקופת הפסילה נדחו בתאריכים 3.3.2015 ו- 25.2.2016. החלטת בית משפט קמא, עליה מערערת המערערת בערעור שלפני, ניתנה בתאריך 5.9.2016, והערעור עליה הוגש רק היום, במהלך פגרת חג הסוכות.

לא מצאתי אפוא, שמתקיימת בעניינה של המערערת דחיפות מיוחדת, המצדיקה מתן הסעד הזמני במעמד צד אחד.